אכן, הנה דוגמה מבעיתה לחולשתה של החברה הפתוחה המושתתת על זכויות אדם, חירויות, חופש פולחן וחופש תנועה לבני אדם. החופש הזה נוצל על ידי המפגעים בצורה איומה החושפת את הבטן הרכה של המדינה הליברלית. אף שאויביה של החברה הפתוחה באו הפעם מרחוק, מחוצה לה, הם חשפו את פגיעותה ואף את חוסר הישע שלה.
גם ב-11 בספטמבר 2001, בארצות הברית, נחשף כשלונה של האמנה החברתית שלפיה הפרט מוותר על השימוש בכוח וזוכה בתמורה לערבותה של המדינה לבטחונו. התברר כי המדינה עצמה, אשר נהנית ממונופול על הכוח ואכיפת החוק, אינה מסוגלת להגן על אזרחיה מפני אירוע טרור יוצא דופן.
הטרור שהכה בבריסל הוא אותו הטרור שהיכה בפריז לפני חודשים. אז חששתי כי זהו פתיח איום לגל של פיגועים בדרך. אינני נביא או חוזה עתידות; אני קורא לעומק את סיבותיה של התופעה. הגישה הפונדמנטליסטית בקרב חוגים אסלאמיים על אדמת אירופה, ובכל מקום בתבל, פועלת מכוחם של גורמי עומק היסטוריים, פוליטיים, כלכליים וזהותיים/תרבותיים.
מתחים גלויים וסמויים שוררים בין הגישה הדתית הרדיקלית, המתובלת בחשבון היסטורי פתוח עם מערב "צלבני" ו"קולוניאלי", נוצרים ו"כופרים", וניזונה משיח אלים ותוקפני, מתחושת תבוסה ונחשלות מול התרבות הנוצרית והפוסט-מודרניזם, לבין המערב הגלובלי והאימתני. המתחים הללו הופכים את האלימות הראוותנית לדרך היחידה שבה יכולה הגישה הראשונה לבוא לידי ביטוי.
והביטוי הוא חדלון: קעקוע המערכת הגלובלית והריסתה באלימות המכוונת נגד נגזרותיה של הגלובליזציה והמדינה כישות פוליטית, אידאולוגית וחברתית. הטרור בבריסל ובמקומות אחרים מכוון נגד כל צורה מודרנית של חיים חברתיים – בעיר הקוסמופוליטית, במדינה, באיחוד של מדינות, ובערכים נעלים שיצרה ההיסטוריה האנושית.
הטענה לשליחות אלוהית מכשירה את הרס החברה התבונית. אם תרצו, שמיים מתעמתים עם ארץ.
אם זהו מונותיאיזם, השיבו לנו את הדת הפגאנית.
