ביום שישי האחרון, ימים ספורים לפני יום השנה השמיני למהפכת ה-25 בינואר, הודיע נשיא מצרים, עבד אל-פתאח א-סיסי, על כוונתו להתמודד לכהונה שנייה בבחירות לנשיאות, שיחלו ב-26 במרס ויימשכו שלושה ימים.
בנאומו פירט א-סיסי את ההישגים בתקופת כהונתו. כאשר הכריז על מועמדותו הראו המצלמות, כביכול באופן ספונטני, קציני צבא בכירים ואנשי דת נעמדים על רגליהם ומוחאים כפיים בהתלהבות. "אני מתחייב כי הבחירות הנשיאותיות הקרובות תהיינה חופשיות ושקופות", אמר א-סיסי, והוסיף כי הקמפיין יתאפיין בשוויון הזדמנויות לכל המועמדים.
אלא שבשלב זה אין מועמדים היכולים לאתגר את מעמדו של הנשיא הנוכחי. רק לאחרונה הודיע אחמד שפיק, מתמודד בולט פוטנציאלי, על פרישתו מהמרוץ לנשיאות. בציוץ בחשבון הטוויטר שלו כתב שפיק כי הוא חש שאינו האדם המתאים לנהל את ענייני המדינה, בעיקר בשל היעדרותו הארוכה מהזירה הפוליטית במצרים. שפיק, שהיה ראש הממשלה האחרון תחת שלטון מובארכ, התמודד לנשיאות גם בבחירות ב-2012, אולם הפסיד לנשיא מורסי וספג צו מעצר בגין שחיתות. מאז מתגורר שפיק בדובאי.
נראה כי השלטונות הנוכחיים במצרים התאמצו מאוד למנוע משפיק את הזכות להתמודד, ואולי אף לקרוא תיגר על הנשיא א-סיסי. תחילה נראה היה כי קהיר משכה בחוטים בקרב מקורביה באיחוד האמירויות כדי למנוע את יציאתו מדובאי למצרים. לטענת אחת ממקורביו של שפיק, כאשר הוא ביקש לצאת את המדינה נאמר לו על ידי הרשויות המקומיות כי "אין זה רעיון טוב לרוץ לנשיאות". לבסוף, הוא גורש מתחומי האמירויות וחזר למצרים.
לאחר שהודיע שפיק על הסרת מועמדותו אמר אחד מעורכי דינו כי ממשלת מצרים אילצה אותו, הלכה למעשה, לנקוט בצעד זה. לטענתו, לאחר שאיימו עליו כי חקירות השחיתות נגדו, שבגינן נאלץ לעזוב מלכתחילה את מצרים, ייפתחו מחדש, הוא החליט לפרוש. יוזכר כי האשמות אלה נוגעות לתקופת כהונתו של שפיק כשר התעופה בראשית שנות האלפיים.
לאחר פרישתו של שפיק נותרה בורסת שמות המועמדים החלופיים כמעט ריקה. בין השמות ניתן היה למצוא את מוחמד אַנְוַר א-סאדאת, אחיינו של הנשיא המנוח, שהודיע לאחר שכבר השיק את הקמפיין שלו כי הוא פורש בשל אווירת פחד השורה על הבחירות.
כעת נותר לא-סיסי להתמודד מול שני מועמדים מרכזיים, שאף לא אחד מהם מאיים עליו ברצינות. אחד מהם הוא ח'אלד עלי, איש אופוזיציה ומשפטן המתמחה בזכויות אדם, אולם הוא צפוי להיפסל בשל הרשעה הרשומה נגדו. השני הוא הרמטכ"ל המצרי לשעבר, סאמי ענאן, שהודיע גם הוא על רצונו להתמודד לנשיאות כדי "להציל את מצרים ממדיניות שגויה". ענאן פתח דף פייסבוק עם הלוגו "סאמי ענאן, נשיא מצרים 2018" וכבר מינה את שני סגניו. אולם ענאן לא נהנה מאהדה רבה בקרב הציבור המצרי, וניתן אף להעריך כי מועמדתו קיבלה אור ירוק מהגנרלים המקורבים לא-סיסי, בעיקר בשל חוסר העניין במועמדותו.
מאמציו של א-סיסי לשמר את מעמדו, תוך העלמת מתמודדים אחרים לנשיאות, הם בבחינת תמונת ראי למצבה של מצרים בתקופת כהונתו: בארבע השנים האחרונות חוקקה המדינה שורה של חוקים פוגעניים המפרים זכויות אדם ואזרח. עיתונאים, ואפילו אזרחים, שהעזו לצייץ בטוויטר נגד הממשלה, הועמדו לדין. כל סימן של התעוררות אזרחית דוכא ביד קשה ובחוסר סובלנות מוחלט.
מצב החירום, עליו מכריז הנשיא אחת לשלושה חודשים, מעניק לכוחות הביטחון סמכויות בלתי מוגבלות. הממשלה מצרה את צעדיהם של ארגונים לא-ממשלתיים, בתי המשפט לבטחון המדינה הוקמו מחדש, הומוסקסואלים נרדפים. ביקורת ציבורית פומבית כלפי שלטונו של א-סיסי היא מעשה מסוכן.
המשך שלטונו של הנשיא א-סיסי נראה מובטח. אולם סביר להניח כי ההישג שרשם בשנת 2014, כאשר נבחר ברוב של 97%, לא יחזור על עצמו. השיח והפעולה האזרחית, שהיו מנת חלקם של מיליוני מצרים בשנים האחרונות, לא נעלמו. במוקדם או במאוחר ייאלצו השלטונות בקהיר להתמודד עם המצב בדרך מתוחכמת יותר.
