כמו במדינות אחרות בעולם, גם בישראל רשויות המדינה הן האחראיות על ייצוג לשוני ועל נראוּתן של שפות בשילוט דרכים. ייצוג של שמות ושפות, או היעדרו, הוא תוצר של מדיניות לשונית המעידה על המציאות החברתית-פוליטית.
שילוט הדרכים לעיר עכו הוא מקרה מבחן מעניין לשינוי האקלים הפוליטי בישראל, ולאופן שבו תהליכי שִיּום (מתן שמות) ותרגום משמשים כלי פוליטי בידי מוסדות המדינה.
בנסיעה לכיוון עכו על כביש מספר 85, ובצמתים המסתעפים ממנו, מוצבים מספר שלטי דרכים אל העיר. בכולם, שמה העברי הוא עכו והתעתיק הלטיני הוא Akko. בערבית, כך מסתבר, אין לעיר שם אחד ואף לא שניים; עד לאחרונה הופיעו השמות عكا (עכא) ו-عكو (עכו), אך עתה, בצמוד למחלף הרכבת בכרמיאל, מתנוסס שלט לבן עליו מופיע השם اكو (אכו).
שלט ישן ובו מוצגים השם הערבי של עכו ותעתיק ערבי של השם העברי (בסוגריים) (צילום: עאמר דהאמשה)
שלט חדש עם תעתיק לטיני וערבי של השם העברי של עכו וללא השם הערבי (צילום: עאמר דהאמשה)
טשטוש השם הערבי אינו מצטמצם לבליל הצורות בלבד. בתמונה הראשונה מכונה העיר בשני שמות בערבית: השם הערבי عكا, ובסוגריים התעתיק הערבי של השם המקראי عكو, המופיע גם בספרות חז"ל. הוספת החלופה המקראית בשפה הערבית נותנת למעשה לגיטימציה לדחיקת השם הערבי, תוך הנכחת השם העברי המזוהה עם הריבון הישראלי.
השילוט, המיועד כמובן לדוברי ערבית, יוצר הכלאה מוזרה בין הזהות היהודית לזהות הערבית של המקום, ומשתמש בשפת המיעוט כדי לשרת את מטרותיו הפוליטיות של הרוב והריבון, לכאורה בצורה נייטראלית. בעוד שלשמות המקומות בערבית אין כמעט משמעות עבור דוברי עברית, הרי שבקרב הערבים זורע השילוט תחושת בלבול ומסמן את טשטוש הזהות הערבית של העיר ואת זיקת תושביה הערבים אליה.
יתר על כן, הייצוג הגראפי בשלט, ובו ממוקמת העברית מעל הערבית, מסמל את נחיתותה של השפה הערבית ודובריה ביחס לעברית. מעמדו האנומלי של השם הערבי ניכר גם מכך שהוא אינו מופיע לבדו על השלט, אלא בזיקה לשם העברי המצוין בסוגריים. השימוש בסוגריים יכול להיות הודאה עקיפה במגבלות פרויקט העִבְרוּת, אולם הוא יכול לרמז גם על הזמניות של המגבלה.
הרשויות אינן מוחקות את השמות הערביים באופן פתאומי ומוחלט אלא בהדרגה. בשלט שהוצב לאחרונה מאבדות הצורות عكا ו-(عكو) את מעמדן לטובת اكو [אכו], כמופיע בתמונה השניה, וגם הצורה הלטינית הנהוגה בלשונות האירופיות (Acre) אינה מופיעה עוד בשלטים.
צורת הכתיב اكو היא תעתיק השם העברי, לא השם הערבי, והיא תוצר של התערבות פוליטית מכוונת. בשנת 2009 יזם שר התחבורה, ישראל כץ, תקנה להאחדת שלטי הדרכים והחלפת השמות הערביים של מקומות יישוב בתעתיק ערבי של השמות העבריים. כך נמחקו השמות הערביים והוחלפו בתעתיק מלאכותי לערבית של הגרסה העברית או המעוברתת של שמות מקומות, כדוגמת تڨيريا (תביריה) ולא כבעבר طبريا (טַבַּרִיה), أورشليم (אורשלים) ולא כבעבר (أورشليم-القدس) (אורשלים-אלקודס), بئير شيڨع (באיר שיבע) ולא כבעבר بئر السبع (באר א-סַבּע).
הדוגמאות הללו משקפות את הפוליטיזציה המעמיקה של תהליכי שִיּום המתרחשים ברחבי המדינה, וכן עליית מדרגה בתהליך המחיקה של הקשר ההיסטורי בין מקומות ותושביהם הערבים.
יש לציין כי תעתוק השם העברי לערבית יכול היה לרמז על קיומו של שם ערבי לעיר בשל קרבה פונטית בין שני השמות, בעיקר האות ע בעברית והאות ع בערבית, שאין להן מקבילה באנגלית. אלא שהעדפת האות ا (א', הכתובה ממילא בצורה שגויה, במקום أ) מלמדת כי ממשלת ישראל מעדיפה לפנות אל אזרחיה הערבים דרך עיניהם של תיירים מחו״ל, שלהם מיועד בדרך כלל התעתיק הלטיני.
כך נדחק השם בערבית למקום שלישי ואחרון, והזהות הערבית מנותקת מההיסטוריה של המקום. מתכנני השילוט היהודים מבקשים לערפל את תחושת המקום של הערבים, וכמו להזכיר להם שלא זו בלבד שידה של המדינה היהודית על העליונה אלא שהיא עוד נטויה.
שלט איננו אמצעי תקשורת בלבד. הוא מספר את סיפורם של האנשים שקבעו אותו ושל האקלים הפוליטי השורר באזור מסוים. השלטים המשמרים את השם הערבי عكا (عكو) הוצבו בתקופה שבה היחס למורשת הלשונית הערבית היה סובלני יותר, או לפחות אדיש יותר. לעומת זאת, השלטים עליהם מופיעה הצורה اكو הוצבו בעשור האחרון, בתקופת עלייתן של מגמות לאומניות ושל ניסיון מתמיד לרמוס את זכויות הערבים בישראל.
