ה-10 בדצמבר 2013. בחדשות של תשע בבוקר בגלי צה"ל מספרים על שישה עצורים בכפר עכברה שבגליל המערבי. תיאור המקום מבלבל אותי לרגע. הרי עכברה היא שכונה במורדותיה הדרומיים מערביים של העיר צפת, לא? ההקשר של עכברה כשכונה של עיר יהודית שונה לחלוטין מהשתייכותה לגליל המערבי ככפר ערבי. הדיווח מחזיר אותי כמה שבועות אחורה לשהות ארוכה יחסית במילואים בסביבה, שהות שבמהלכה נכחתי בצפת זמן רב וחשבתי על המרחב שלה.
כשאפשר, אני נוהג לקחת אתי אופניים ולנצל רגעי זמן פנוי לרכיבה מעבר לסביבה הרגילה שלי. בשבועיים שבהם שהיתי בצפון זכיתי להגיע לצפת עם האופניים מארבע הדרכים המובילות אליה, כל יום מדרך אחרת. עליתי בכביש הראשי מהגשר, עליתי מראש פינה, עליתי מעמוקה וביריה (שלוש עליות מכביש 90) ועליתי מהכיוון של קבר רשב"י (דרך צומת עמיעד). כל כניסה מעניקה נופך שונה לחוויה של העיר. נסו להיכנס לירושלים דרך כביש 60 מדרום (חברון וגוש עציון) ותזכו בחוויה של העיר כחלק מסדרה צפופה של ישובים ערבים והתנחלויות, באופן שמקשה, למשל, להבחין בין גילה לאפרת. נסו להיכנס לירושלים דרך כביש 1, דרך הכניסה הראשית ומדשאת ה-"ברוכים הבאים", ותגלו שגילה הופכת לקצה הברור של גבול העיר.
כך גם הכניסות המזרחיות לצפת. הכבישים העולים מחצור (ביריה ועמוקה) ומראש פינה הופכים את חצור וראש פינה לחלק מצפת, שכונות מרוחקות בפאתי ההר המזרחיים. הכניסה לעיר היא מדורגת, והנסיעה איטית יחסית בשל הפיתולים הרבים בכביש. קצב הנסיעה מכריח את הרוכב או הנוהג להיטמע בסביבה, להבחין בעיקול הבא, במבנה ההר, בבתים שליד. בכביש המטפס מראש פינה התחושה היא של חלק אינטגרלי של העיר. בכביש המטפס מחצור, כביש משובש העובר במטמון המזבלה האזורית, התחושה היא של הזנחה קשה.
מנגד, הכניסה לצפת דרך הכביש הראשי מייתרת את הצורך להרגיש את הסביבה. הכביש ישר ומאפשר ל"הדחיק" את ההר. שלושת הכבישים המתוארים יוצאים כולם ממזרח, מכביש 90, ולכן ההבדל בחוויה שהם מעניקים בולט כל כך. הכניסה ממערב, מכיוון קבר רשב"י (מכיוון נחל עמוד) מעניינת פחות בהקשר זה.
אז מה הקשר בין הדיווח על המיקום של השכונה/כפר עכברה לכניסות השונות לצפת? הקשר הוא האופן בו העיר ממסגרת את עצמה. מפת העיר צפת באתר העירייה ממחישה זאת היטב: העיר צפת היא עיר לעצמה, ללא בנותיה. ללא חצור, ללא ראש פינה וללא עכברה השייכת באופן מוניציפאלי לצפת. על מנת למצוא את הכפר/שכונה יש לגלול את המפה בתוך העמוד (למרות הקרבה בין נחל עכברה לנחל עמוד עכברה אינה נבלעת בנחל עמוד).
עיון מעמיק יותר במפת כבישי הגישה לצפת מלמד כי בכוונת הרשויות לסלול כביש נוסף, כביש ואדי חמרה. להלן מטרות הפרוייקט כפי שהן מופיעות בתב"ע:
מטרות:
התווית קטע דרך חדש. מעלה ואדי חמרה כחלק מתכנון מערכת דרכים חדשה בצפת, וחיבור הדרך לבית החולים זיו, כל זאת בתאום עם התכנון המיתארי של רמת רזים דרום.עיקרי ההוראות:
א. שינוי יעוד הקרקע משטח חקלאי, שמורת טבע, מסחרי, פארק פעיל ושמורת טבע, אתר לבנין ציבורי, שטח לתכנון עתידי, שטח ציבורי פתוח, מגורים ב', מגורים ג', ומרכז אזרחי לדרך מוצעת.
ב. הרחבת דרך בתואי מאושר.
ג. תכנון מפורט של חתכי הדרך תוך קביעת גישור ומנהור.
ד. קביעת הנחיות לתכנון ועיצוב נוף בהתאמה לתכנון הכולל המתארי של שכונת רמת רזים דרום.
ה. ניתנה הקלה להתחברות דרך מעלה ואדי חמרה עם דרך איזורית מס' 877 באמצעות מחלפון (בהחלטת הולנת"ע מס' 456 מיום 12.4.2022).
למי שאינם מתכננים ואדריכלים, משמעות הדברים היא כי הכביש מחבר בין הכביש החדש שכבר נחצב בהר (הכביש העולה מהגשר). במקום להגיע לשכונה הדרומית, לבית החולים ולפקולטה שאמורה להיבנות בעיר דרך הכניסה הקיימת כיום (בערך מול עכברה, ממערב לעיר), ניתן יהיה לוותר על העיקוף ולהיכנס ישירות לעיר. המשמעות של הכביש בפועל היא לא רק חיבור מהיר יותר בין צומת עמיעד למוסדות העיר, אלא ייתור ראש פינה כחלק מהעיר.
למעשה, צפת מוותרת על היכולת להיות מטרופולין אזורי והופכת למבצר על ההר עם דרכי גישה מהירות לעורקי התחבורה הראשיים. הדבר לא משונה כל כך אם זוכרים שבראש ההר של צפת כבר עומד מבצר אחד, פיקוד הצפון. צפת למעשה מרחיבה את גבולות המבצר ומסתגרת מפני הסביבה.
ההסתגרות בפני הסביבה נעשית דווקא על רקע החיבור למחלף הגדול (עמיעד). כך, הדיווח בבוקר על שישה עצורים מעכברה שבגליל המערבי מקבל משמעות נוספת ביחס לעיר צפת והרצון שלה למסגר את עצמה. לא רק עכברה מתנתקת מהעיר אלא גם בנותיה היהודיות של העיר.
הבחירה של הרשויות היא להתעלם מהקיים (חצור, ראש פינה ועכברה) וליצור משהו חדש, מודרני ומהיר. נחשוב עוד על ההשלכות של התופעה בשבוע הבא.
