כשלושה חודשים חלפו מאז האירועים הטראומטיים של הגירוש מסינג'אר, שהובילו להריגתם של אלפים מבני הקהילה היזידית, לחטיפתם של אלפים רבים אחרים ולהגליית רוב בני הקהילה מבתיהם ומאזורי מחייתם. תשומת הלב התקשורתית העולמית עברה בינתיים לעיסוק בסוגיות "בוערות" יותר, והיזידים "נשכחו" בשטף החדשות הזורמות מחזית המאמץ המלחמתי נגד כוחות המדינה האסלאמית בעיר הכורדית כּובּאני שבצפון סוריה, מן הפיגועים הגדולים בחצי האי סיני וההכרזה על מצב-חירום באזור וכן מן הבחירות הדרמטיות בתוניסיה.
מצבם של היזידים נותר רע כמעט כשהיה. אם לאחר המצור שהיו נתונים בו על הר סינג'אר ופינויים הדרמטי למחנות הפליטים בכורדיסטאן העיראקית הוגש להם סיוע בין-לאומי מסוים, כעת, משהתפוגג העניין התקשורתי בהם והם נתפסים בעולם כמי שהגיעו למקום מבטחים בקרב אחיהם הכורדים, פסק סיוע זה כמעט לחלוטין. כך נותרו היזידים, שממילא חשים בודדים בעולם, נשכחים וזנוחים לצרותיהם. אלא שגם בחולשתם זו, עסוקים פעילים ואינטלקטואלים יזידים בימים אלה בכמה סוגיות מפתח, שלטיפול בהן הם מנסים לגייס מחדש את העולם.
הסוגיה הראשונה היא המשך הלחימה בהר סינג'אר. לפני כשבוע חידשו כוחות דאע"ש את האש על ההר ופתחו באש ארטילרית כבדה על מעוזי "כוחות ההגנה של סינג'אר", מיליציות יזידיות המונות כ-5000 לוחמים שנותרו בהר סינג'אר, הפועלות להגן על ההר ועל היישובים היזידיים המקיפים אותו. עיקר האש של דאע"ש כוונה אל המזאר (הקבר הקדוש) של שייח' שרף א-דין, קדוש יזידי הקבור בחלקו המזרחי של רכס סינג'אר. ההפגזות הכבדות של דאע"ש הובילו להטלת מצור מחודש על הכוחות המצויים על ההר ועל תושביהם של מספר כפרים יזידיים נוספים, שהצליחו עד כה לחמוק מנחת ידה של דאע"ש. עדויות שונות מלמדות על כך שגם במהלך הקרבות על ההר חלפו מטוסי הקואליציה בשמי האזור ונמנעו מלתקוף, זולת תקיפה ממוקדת על כוחות דאע"ש בעיירה היזידית (הריקה) סנוני, הרחוקה ממוקדי הקרב.
הסוגיה השנייה, הנוגעת במיוחד לעקורים היזידים השוהים בכורדיסטאן העיראקית, היא קריסתם של מחנות הפליטים. מרבית האוהלים במחנה הפליטים הגדול ביותר באזור, ח'אנכּ, בקרבת העיר דהוכּ, קרסו על יושביהם במהלך סופת הגשמים העזה שירדה באזור ביום חמישי לפני כשבועיים. פליטים רבים, ביניהם ילדים, זקנים, חולים ונכים חשופים כעת להצפות, למפולות בוץ, ולחיים בתנאים סניטריים ובטיחותיים בלתי אפשריים, נתונים לחסדי מזג האוויר הקשה בהרים הגבוהים של כורדיסטאן באין מושיע. ההזנחה שחווים העקורים במחנות המטים לנפול כבר הובילה למותם של מספר עקורים בשל סיבוכים של מחלות, דריסת ילדים על-ידי רכבי חילוץ והתלקחות של אוהלים שמערכת החימום שלהם התקלקלה. כל אלה הובילו להתגברות ולהתחזקות של תחושת הנטישה והבגידה, שהפכה רווחת מאוד בקרב מעגלים הולכים ומתרחבים אצל היזידים מאז האירועים בראשית אוגוסט.
הידחקותה לקרן זווית, עד כדי נשייה מוחלטת, של טרגדיית החטופים היזידים, מעמיקה עוד יותר את תחושת הנטישה היזידית. בשבועות הראשונים לאחר הפינוי מסינג'אר וההגעה לכורדיסטאן העיראקית תיעדו פעילים יזידים למעלה מ-7000 שמות של נעדרים יזידים, שחלקם מתו במהלך השבועיים הקשים על הר סינג'אר ואחרים נהרגו במהלך הקרבות עם דאע"ש כשמקום מותם/קבורתם לא נודע. כ-4000 מהכלולים ברשימה זו, ובעיקר נשים ובהן ילדות צעירות בנות 10, נחטפו על ידי דאע"ש. החטופות נמכרות בחודשים האחרונים ללוחמי הארגון כשפחות-מין בשווקי עבדים בערים שתחת שליטת הארגון בעיראק ובסוריה. אין מדובר בהערכה אן בניחוש, שכן ארגון "המדינה האסלאמית" עצמו מתגאה במעשים אלה במאמר רשמי שפורסם מטעמו.
רוב הבנות החטופות מרוכזות בבתי ספר ובמחסנים בערים מוסול ותלעפר, ובמקרים רבים יודעות משפחותיהן את מיקומן המדוייק. כמה מן החטופות מתקשרות בהיחבא למשפחותיהן, באמצעות טלפונים ניידים שהצליחו להבריח, ומבקשות שיחלצו אותן או לכל הפחות יתאמו מתקפה של כוחות הקואליציה על האתרים, כך שהן תפסקנה לסבול מן ההתעללות של לוחמי דאע"ש המופקדים עליהן. ההתעללויות בנשים החטופות כוללות, לפי עדויות של נשים שברחו מן השבי, מעשי אונס רבים (לעתים פעמים רבות ביום), אלימות פיזית ומילולית קשה ותנאי שבי בלתי-אנושיים. ההתעלמות המוחלטת מהחטופות בעולם וחוסר העניין המופגן של הקואליציה בתקיפת מתקני השבי של דאע"ש נתפסים אצל היזידים כהשפלה מחודשת שלהם ושל בנותיהם, וכתזכורת לחולשתם הפוליטית, לאדישותם ולאזלת-ידם של הכוחות הפוליטיים שהציגו עצמם לפנים כפטרוניהם של היזידים.
המשך הסבל היזידי במחנות הפליטים ובסינג'אר וחוסר העניין התקשורתי והפוליטי בסוגיה הובילו, כאמור, לחידודן של חושות חוסר התוחלת, הזניחה והבגידה בקרב הקהילה היזידית. תהליכים אלה מואצים אף יותר בשל חדלונה של ההנהגה הפוליטית והדתית של הקהילה היזידית לאחר אירועי סינג'אר. הדבר ניכר בבירור בראיון המגומגם והמבולבל שהעניק האמיר היזידי תחסין בכּ לערוץ "אל-ערבייה", ריאיון שבו התנער, למורת רוחן של כל השדרות הפעילות בקרב היזידים, הן מן הזהות הכורדית של היזידים, הן מקשריו לנבחרי הקהילה היזידית בזירה הפוליטית העיראקית והכורדית והן מן הקשרים שמנסים היזידים לקשור בימים אלה עם ישראל.
המשך הסבל היזידי בחזיתות השונות והוואקום המנהיגותי עשויים לחולל את השינוי המיוחל כל כך בתוך החברה היזידית, שאת ניצניו ניתן לראות כבר כיום. בשורות הקהילה היזידית שוררת הסכמה חוצת-מחנות והשתייכויות פוליטיות על הצורך בגיבוש מנהיגות קהילתית חדשה ועצמאית. דרישה זו נשמעת בייחוד מצדו של הדור היזידי הצעיר, בעיראק ובגולה, המבקש להתנער מכבלי המנהיגות הקהילתית הישנה ובמיוחד מהמנהיגות הדתית של האמיר ו"המועצה הרוחנית היזידית העליונה". משורות הדור הצעיר אולי תעלה ותתגבש המנהיגות שתוכל להוביל את היזידים לעתיד טוב יותר בכל מקום שבו יבחרו להיות.
