פתיחה
"רציתי לשיר על שלום
אמרו לי שזה נושא פַּאסֶה
מה יש לשיר על שלום?
תגיד לי, מה הסיכוי שזה יקרה?
…שום דבר לא אפשרי
עד שמישהו עושה את זה!"
אין בינינו חלל / טונה
הארץ מדממת. הסכסוך בין העם היהודי-ישראלי לבין העם הערבי-פלסטיני, אשר החל לפני למעלה מ־120 שנה, הגיע לשלב הגרוע ביותר שלו. שלב שבו חוסר האמון, הפחד והשנאה הם כנראה הגבוהים ביותר אי פעם. גם מבחינה פוליטית הישראלים והפלסטינים לכודים בחדר מראות אכזרי: ישראל נשלטת בידי ממשלה שתלויה למעשה במפלגה דתית-לאומנית שדוגלת בעליונות יהודית ובדיכוי של תושבי הארץ הלא־יהודים. הפלסטינים נתונים תחת שלטון כיבוש ישראלי, תחת רשות שלטונית חלשה בגדה המערבית ותחת שלטון דיכוי של תנועה דתית-לאומית פונדמנטליסטית ברצועת עזה, אשר דוגלת בהקמת מדינה אסלאמית על כל הארץ.
דווקא בשעה זו עלינו לפעול למען מציאות אחרת, מציאות של חיים, של שלום ושל שיתוף פעולה. עלינו להיות חזקים, להרים את הראש מעל ביצת הדם והבוץ שכולנו מבוססים בה ולשאוף לאופק בהיר. אסור לחשוש להישמע או להיראות "הזויים", מילה שקיבלה רייטינג גבוה בהרבה ממה שראוי לה ומשמעות שלילית שאינה בהכרח נכונה. כי הזיה היא חלום, והדברים הגדולים ביותר החלו כחלום בראשו של מישהו, ממש כמו מדינת ישראל, שהחלה כהזיה במוחו של תיאודור הרצל, שכתב: "כל מעשי אדם, בחלום יסודם".
אותה נסיגה, המכונה בשקר וברמייה "התנתקות", לא קידמה פתרון מדיני לסכסוך, כפי שחלק מיוזמיה מנסים לטעון כיום… הרצועה נשארה חלק משטח השלטון הישראלי על אף שזה הפך להיות שלטון חיצוני בלבד ללא נוכחות בשטח
מאיפה באנו
עד היום נעשו שני מהלכים גדולים בין ישראל לפלסטינים שמטרתם המוצהרת הייתה לקדם הסדר בין העמים. שני מהלכים אלו נכשלו, וכישלון זה מעיב על האמונה ועל הרצון של ישראלים רבים לנקוט יוזמה ליישוב הסכסוך. מדובר כמובן בהסכמי אוסלו ובתוכנית ההתנתקות. לכן חשוב להבין במה הם נכשלו, ומדוע.
הסכמי אוסלו היו שני הסכמים שנחתמו בין ממשלת ישראל בראשות יצחק רבין לבין אש"ף ("הארגון לשחרור פלסטין") בראשות יאסר ערפאת במטרה להביא לסיום הסכסוך ולפיוס: הראשון (אוסלו א') היה הצהרת עקרונות של הכרה הדדית, והשני (אוסלו ב') היה הסכם ביניים ל־5 שנים שהגדיר את כוחותיה, סמכויותיה וסדרי עבודתה של הרשות הלאומית הפלסטינית, שתפקידה היה לנהל את השטחים המיושבים בצפיפות בפלסטינים ולנהל מו"מ עם ישראל על הסדר הקבע שיביא לסיום הסכסוך. המו"מ מעולם לא הסתיים, ומצב הביניים הזמני של אוסלו ב' נמשך עד היום.
"תוכנית ההתנתקות" נעשתה ביוזמתה של ממשלת ישראל בראשות אריאל שרון במטרה לייצר עמדות נוחות יותר מול רצועת עזה ומול ארה"ב. "ההתנתקות" הייתה למעשה נסיגה חד־צדדית, שבמסגרתה הוציאה ישראל את חייליה ואת אזרחיה מרצועת עזה, ופינתה 4 התנחלויות בצפון השומרון. ההישג הגדול ביותר של הנסיגה מעזה היה לשכנע את הישראלים שרצועת עזה היא בעיה של מישהו אחר, ולא ביצירת מציאות ביטחונית טובה יותר. ודאי שאותה נסיגה, המכונה בשקר וברמייה "התנתקות", לא קידמה פתרון מדיני לסכסוך, כפי שחלק מיוזמיה מנסים לטעון כיום. הנסיגה מעזה גם לא ניתקה את מדינת ישראל מרצועת עזה. הרצועה נשארה חלק משטח השלטון הישראלי על אף שזה הפך להיות שלטון חיצוני בלבד ללא נוכחות בשטח.
לקחים ומסקנות מהסכמי אוסלו ומהנסיגה מעזה
- סוף מעשה במחשבה תחילה. תהליך מדיני צריך להציב בראשיתו מטרה ברורה שמוסכמת על שני הצדדים. הסכמי אוסלו דיברו על פיוס, הכרה הדדית וזכויות לגיטימיות ופוליטיות, אולם הפירוש של מילים אלו לא היה הדדי. אש"ף והפלגים הפלסטיניים ראו את התהליך ככזה שצריך להוביל למדינה פלסטינית עצמאית בגבולות הקו הירוק (לכל היותר עם תיקוני גבול קלים), ואילו מנהיגי ישראל ראו בעיני רוחם "ישות" פלסטינית נטולת ריבונות מעשית על חלק מהשטח.
- ניסיונות הפרד ומשול אינם עובדים. גם אם יש להם רווח כלשהו בטווח הקצר, הרי שבטווח הבינוני והארוך הם מביאים למפח נפש. הסכמי אוסלו נעשו מול אש"ף ומול האליטה בהנהגת תנועת הפתח כאשר תנועת החמאס, שהייתה אז בראשיתה, והמנהיגות הפלסטינית המקומית הושארו מחוץ למעגל מקבלי ההחלטות. הנסיגה מעזה בוצעה כמהלך חד־צדדי ללא שיתוף הרשות הפלסטינית בתכנון ובמטרות ותוך העמקת הבידול בין רצועת עזה לגדה המערבית.
- אין אפשרות לנהל תהליך מדיני לצד המשך מעשי האיבה. בזמן תהליך אוסלו תבע רה"מ רבין (ז"ל) את האמירה "ננהל מו"מ כאילו אין טרור, ונילחם בטרור כאילו אין מו"מ". רבים מהישראלים חושבים גם כיום כי זו הדרך הנכונה, אולם המציאות הוכיחה אחרת: הגורמים המתנגדים למו"מ נוקטים בפעולות טרור וחבלה, שגורמות לציבור הישראלי לאבד אמון בתהליך המדיני ולתבוע נקם. זרועות הביטחון של ישראל מכבידות את ידן על האוכלוסייה הפלסטינית במטרה לאתר את מבצעי פעולות הטרור ולמנוע פעולות נוספות, מה שגורם לפלסטינים לפתח עוינות גדולה יותר כלפי ישראל ולאבד אמון בתהליך המדיני, שבאופן פרדוקסלי מביא יותר דיכוי והקשחת תנאים במקום רגיעה ורווחה.
לאן אנחנו הולכים
"האויב גר קרוב, הוא לגמרי מוּכַּר,
אבל אומרים שאין עם מי לדבר"
ר"ג גבעתיים/ אהוד בנאי
דרושה תוכנית שתחלץ אותנו ממעגל הדמים ותוביל לכיוון מציאות של פיוס והשלמה. יישומה של התוכנית יחייב פניית פרסה מהכיוון שבו נעה המדינה לכיוון ההפוך: פיוס במקום סכסוך, שלום במקום לוחמה ללא קץ. במקום ניסיונות עקרים לנהל את הסכסוך ולהשאירו ברמה נסבלת, על ישראל לחתור ליישוב הסכסוך, לפיוס בין עמי הארץ ולשלום. לשם כך נחוצה הכרה בכמה אמיתות בסיסיות על אודות הסכסוך הארץ-ישראלי:
- את הארץ חולקים שני עמים אשר שניהם רואים אותה כנחלתם, מעניקים לה ממד של קדושה, ומנמקים את האחיזה בה בציווי אלוהי.
- כל אחד מהעמים שולל את התביעה של העם השני לאחיזה בארץ כתביעה לגיטימית, ומוכן לכל היותר להכיר בו כמציאות קיימת.
- כל אחד מהצדדים יכול להזיק לשני, להרוג בו, להשפיל ולדכא, אך אין יכולת לאף צד להכריע את השני או לגרום לו לסגת משאיפותיו הלאומיות.
- בארץ ישראל יש כיום שוויון דמוגרפי בין שני העמים: כ־7.5 מיליון יהודים ישראלים וכ־7.5 מיליון ערבים פלסטינים.
השיחות יתנהלו על ידי נציגי ממשלת ישראל והרש"פ וייערכו במקומות שונים בארץ – בכל פעם במקום אחר. השיחות ילוו על ידי ועדה בין־לאומית המורכבת מחמישה נציגים, שתסייע לצדדים להגיע להסכם, תציע הצעות גישור, ותערוב לקיומו לאחר חתימתו
הדרך לפיוס
על סמך הלקחים של הסכמי אוסלו והנסיגה מעזה ועל סמך אמיתות בסיסיות אלה, מוצעת תוכנית "הדרך לפיוס". מטרתה של התוכנית היא לסלול דרך שתעביר אותנו קודם כול ממצב של סכסוך מדמם למצב של פיוס והשלמה ואחר כך גם לשלום. התוכנית מורכבת מארבעה שלבים:
- 1. שביתת נשק מלאה וכוללת בכל רחבי הארץ
הצעד הראשון וההכרחי הוא לייצר בסיס איתן לניהול משא ומתן בין שני הצדדים. לשם כך חייבת להיות הפסקה מוחלטת של שפיכות הדמים. אין המדובר רק במלחמה בעזה אלא בכל הארץ, מאחר שהסכסוך הוא כלל־ארצי. תובנה זו נשענת על ההכרה בכך שהדם הוא הדלק של הסכסוך: כל הרוג, כל פצועה, כל תקרית מתסיסים את השטח ומלבים רגשות זעם ונקם, שמתדלקים את המוטיבציה להמשך פעולות חבלה וטרור. אי־אפשר לתת למדינאים להתכנס בחדרים סגורים ולדון על פתרונות והסדרים, בעוד אזרחים וחיילים נפצעים ונהרגים, ובעוד המעצרים והחיסולים נמשכים.
הפלסטינים נתונים תחת כיבוש ישראלי וטוענים לזכותם להתנגד לכיבוש. "התנגדות" זו מגיעה בצורה של פעולות חבלה וטרור, הפוגעות גם באזרחים ישראלים חפים מפשע. ישראל טוענת לזכותה להגנה עצמית כנגד פעולות הטרור והחבלה, וכדי לסכל ולמנוע אותן נוקטת פעולות שיטור אגרסיביות של איסוף מודיעין, מעצרים וחיסולים. במטרה לעצור את מעגל הדמים יסכימו הצדדים בשלב ראשון לוותר על זכות ההתנגדות ועל זכות המלחמה בטרור.
שביתת הנשק:
מלאה: הפלגים הפלסטינים יפסיקו את כל פעולות הטרור, החבלה וההתנגדות החמושה (לרבות: פיגועי ירי, דקירה ודריסה; ירי רקטות; שיגור בלוני נפץ; זריקות בקבוקי תבערה ואבנים בכבישים וכיו"ב), ויעשו מאמצים בשטח לכפות את הפסקת הפעולות על יחידים בלתי־מאורגנים. ישראל תפסיק באופן מוחלט את חיסול המחבלים ומנהיגי הארגונים ואת מעצר המבוקשים ותאכוף על המתנחלים בשטחים את איסור התקיפות על שכניהם הפלסטינים.
כוללת: שביתת הנשק תכלול את כל הארץ, ותחול על רצועת עזה, הגדה המערבית, ההתנחלויות, מזרח ירושלים ומדינת ישראל, וכן תכלול את כלל הפלגים הפלסטינים החמושים, את כלל כוחות הביטחון הישראלים, לרבות כיתות כוננות ונושאי נשק בהתנחלויות.
- 2. שחרור אסירי הסכסוך, השבויים והחטופים
המטרה של שלב זה היא לעקר את המוטיבציה לפיגועי מיקוח ולהוריד מהשולחן סוגיה שמחזקת בקרב הצדדים מרירות ושנאה ומגבירה מוטיבציות למחאה ולפגיעה. שחרור כל אסירי הסכסוך הוא מהלך הכרחי בדרך אל הפיוס, ואינו "עסקה" של א' תמורת ב'.
במסגרת שלב זה ישוחררו האסירים הפלסטינים היושבים בבתי הכלא ובבתי המעצר הישראליים, ואשר נכלאו על עבירות ביטחוניות. ישוחררו החטופים והשבויים המוחזקים ברצועת עזה, וייעשה מאמץ מרוכז למצוא את גופותיהם ואת שרידיהם של אלה שאינם בין החיים. ישוחררו האסירים היהודים הכלואים על עבירות ביטחוניות של פגיעה בערבים.
- 3. עריכת בחירות להנהגה פלסטינית
מטרת שלב זה היא העמדת הנהגה פלסטינית נבחרת בעלת לגיטימציה רחבה, שתנהל עם ישראל משא ומתן על הסדר מדיני שיקבע את דמותה העתידית של הארץ, על הסרת אמצעי הכיבוש והדיכוי הישראליים ועל הגברת הביטחון בארץ.
ההנהגה הפלסטינית חלשה ומפוצלת. בראש הרשות הפלסטינית עומד מחמוד עבאס (אבו מאזן), שנבחר לתפקידו לפני 18 שנה. הוא אומנם מחזיק במוסדות הרשות ביד ברזל ועל פיו יישק דבר, אולם בציבור הרחב הוא אינו פופולרי: בסקר האחרון של המרכז הפלסטיני למדיניות ולמחקר (PSR) זכתה הרש"פ בהנהגתו לתמיכה של 6% בלבד מהפלסטינים בשאלת מי הגורם המועדף לשליטה ברצועת עזה אחרי המלחמה. בתנאים אלה ברור שאין ברשותו את הלגיטימציה לנהל מו"מ ולקבל הכרעות עבור העם הפלסטיני.
תהליך פיוס והשלמה יכול להיעשות רק על ידי הנהגה פלסטינית מאוחדת ועל ידי רשות פלסטינית שתקבל לידיה חזרה את השליטה על כל השטחים שנמסרו לה בהסכמי אוסלו, ולכן על ישראל לאפשר בחירות כלליות חדשות למוסדות הרשות הפלסטינית. הבחירות יערכו בגדה המערבית, ברצועת עזה ובמזרח ירושלים תחת פיקוח בין־לאומי.
ישראל תתחייב מראש לקבל את תוצאות הבחירות ולנהל משא ומתן עם ההנהגה שתיבחר, ללא קשר לשיוך הארגוני של אנשיה. מסלול זה מציע לפלגים הפלסטיניים, וחמאס בראשם, להשתלב בתהליך הפוליטי כתחליף למאבק המזוין. מחקר שערך מכון מחקר שמרני אמריקאי ב־2008 ובדק 648 ארגוני טרור ברחבי העולם הראה שב־43% מן המקרים הפסיקו ארגוני טרור את פעילותם עקב השתלבות בתהליך הפוליטי.
- 4. משא ומתן דואלי לפיוס ולשלום
כלקח מניסיונות העבר, יש הכרח לשלב בין טיפול בבעיות היום־יום לבין חשיבה על ההסדרים ארוכי הטווח. אין אפשרות לנהל משא ומתן הדן בדמותו של ההסדר הסופי מבלי לטפל בנושאים המיידיים שקובעים את החיים של תושבי הארץ. מצד שני, אין תוחלת לשיפורים קטנים בחיי היום־יום בלי לספק אופק של שלום ושל הסדר מדיני אשר יבטיח את הזכויות הפוליטיות והאישיות ואת הביטחון של הפלסטינים ושל הישראלים בסופו של התהליך.
לכן, המשא ומתן יתנהל בשני ערוצים מקבילים:
א. משא ומתן על הסרת הדיכוי ועל הגברת הביטחון בארץ
שיחות אלה יתנהלו במקום קבוע, רצוי בשטח ניטרלי בין ישראל לשטחים הכבושים (למשל: אזור לטרון או גבול רצועת עזה) על ידי צוותים מקצועיים ודרגי שטח משני הצדדים. המו"מ יעסוק בהסרה הדרגתית של המגבלות הישראליות על הפלסטינים, בשיקום ובפיתוח תשתיות אזרחיות ובפירוק תשתיות הטרור והחבלה הפלסטיניות. לדוגמה:
| תשומות ישראליות | תשומות פלסטיניות |
| הסרת חסימות לכפרים ולעיירות בגדה המערבית, ופתיחת כל הכבישים בפני פלסטינים וישראלים מתן אפשרות לפועלים פלסטינים לעבוד בישראל הפסקת הפקעת אדמות והריסת בתים בגדה המערבית החזרת תושבים פלסטינים שגורשו מבתיהם ברחבי הגדה המערבית שיקום המבנים והתשתיות ברצועת עזה מתן אפשרות להקמת נמל עמוק מים ונמל תעופה ברצועת עזה מתן חופש תנועה לפלסטינים בין הגדה לרצועה מתן אישורי כניסה לפלסטינים לתוך מדינת ישראל | איסוף של כלי נשק לא־חוקיים פירוק מעבדות נפץ איחוד של כלל מנגנוני הביטחון החמושים תחת הנהגת הרש"פ חשיפת מערכת המנהרות בעזה וסתימתן/ניטרולן פירוק נשק תלול מסלול ברצועת עזה והריסת אתרי השיגור חשיפת כלל מפעלי הנשק ברצועת עזה והעמדתם תחת פיקוח מתן אפשרות לישראלים להיכנס לשטחי A והבטחת שלומם |
ב. משא ומתן על ההסדר המדיני בארץ ישראל/פלסטין
משא ומתן זה יתרכז בדמותו של ההסדר המדיני ובחלוקת השלטון בארץ בין ישראל לבין הפלסטינים מתוך גישה של "שלום מבוסס שותפות". עקרונות היסוד של ההסדר:
- חלוקת השלטון בארץ ומימוש זכות ההגדרה העצמית של שני העמים
- הבטחת הביטחון וחופש התנועה של כל תושבי הארץ
- הבטחת החירויות האישיות של כל תושבי הארץ: חופש ביטוי, עיסוק, התאגדות, דת ומצפון לרבות הגישה למקומות הקדושים
- יצירת מסגרת כלכלית ארצית בעלת מטבע אחד ומעטפת מכס אחת
- מתן מענה לסוגיית פליטי 1948
- הסכמה על ניהול האגן הקדוש בירושלים
השיחות יתנהלו על ידי נציגי ממשלת ישראל והרש"פ וייערכו במקומות שונים בארץ – בכל פעם במקום אחר. השיחות ילוו על ידי ועדה בין־לאומית המורכבת מחמישה נציגים: 2 מדינות לבחירת ישראל, 2 מדינות לבחירת הפלסטינים והאו"ם. הוועדה תסייע לצדדים להגיע להסכם, תציע הצעות גישור, ותערוב לקיומו לאחר חתימתו.
במקביל לשיחות ייעשה תהליך של מעורבות ציבורית (Engagement) על ידי פגישות עם קבוצות מיקוד מחלקים שונים באוכלוסייה בישראל, בשטחים ובמזרח ירושלים. אזרחים יוכלו להגיש הצעות וחוות דעת מטעמם לצוותי המו"מ ולתאר עבורם את תקוותיהם, חששותיהם ורצונותיהם באשר לדמותו של ההסדר הסופי. המו"מ יתנהל ללא הגבלת זמן עד להשגת הסכם.
התוכנית אינה מצביעה על דמותו של ההסדר המדיני הרצוי לארץ. לצד תוכנית שתי המדינות הוותיקה שמקדמים ארגונים כמו "יוזמת ז'נבה" ואחרים, יש פתרונות אחרים כמו "שתי מדינות, מולדת אחת" שמקדמת תנועת "ארץ לכולם", "רעיון הקונפדרציה" של הנשיא לשעבר רובי ריבלין ועוד. אפשר לחשוב על מסגרות שונות של הסדר מדיני, ובלבד שימלא אחר עקרונות היסוד של ההסדר. לדעתי, "פתרון שתי המדינות", המכוון לשתי מדינות לאום ריבוניות ונפרדות, אינו ישים ולא יהיה בר־קיימה לאורך זמן, ולכן יש לחפש מסגרות שונות של חלוקת השלטון בארץ, במקום חלוקת הארץ. אולם, אהיה שלם עם כל פתרון שיושג אשר ישקף תהליך פיוס אמיתי ויגובה ברצון פוליטי של הנהגות שני הצדדים להוציאו אל הפועל.
אפילוג
"גם ילדים יודעים שכבר בנינו טיל שיורה בטיל שיורה בטיל
וחומה בגובה לא רגיל
אבל עדיין לא מצאנו מילים"
לא מה שסיפרו לנו/ ג'ימבו ג'יי ולהקת ספא עם רועי דורון
יותר מדי שנים התרגלנו "לדבר" בפצצות, בטילים ובשרשראות טנקים. מדינת ישראל צריכה למצוא מחדש את המילים. ישראל צריכה פיוס.
