המהומה האינסופית המלווה את הבחירות לנשיאות בטורקיה מזכירה את הפדיחה המתמשכת שהתנהלה אצלנו לפני כחודש בין סדרת פוליטיקאים מן הדרג השני, מרביתם מושחתים, בהבדל אחד. בשונה מישראל, שבה לנשיאות אין כל משמעות פוליטית אמיתית, הבחירות בעשרה באוגוסט בטורקיה תהיינה קריטיות לגורל המדינה.
זו הפעם הראשונה שהנשיא בטורקיה נבחר על ידי העם, בסגנון האמריקאי, ועל אף שלא נעשו שינויים חוקתיים משמעותיים בהגדרת התפקיד ברור לכולם שמטרתו של ארדואן היא להציב את הנשיאות במרכז הבמה הפוליטית. המערכת הטורקית הנוכחית היא עדיין פרלמנטרית, אולם הבחירות הישירות ואישיותו של ארדואן לא יותירו מקום לספק. במידה שהוא ייבחר יהיה זה הנשיא, ולא ראש הממשלה, שינהל את המדינה.
למרבה ההפתעה, ארדואן עדיין לא הכריז על מועמדותו. ברגעים אלה מתנהלת באנקרה עבודת מטה קדחתנית לקראת ההכרזה הצפויה בימים הקרובים. ה-3 ביולי הוא המועד האחרון החוקי להכרזה על מועמדות, וראש הממשלה ממתין כמעט עד הרגע האחרון. היסוסו לכאורה נובע מרצונו לנצח בבחירות בסיבוב הראשון. רק אם יצליח לסחוף אחוז משמעותי של הקולות יוכל לטעון שהבוחרים העניקו לו את הסמכויות לנהל ולשנות סדרי עולם פוליטי. הרי גם היום טוען ארדואן שהדמוקרטיה נקבעת אך ורק בקלפי ולכן למחאות והפגנות נגדו אין כל משמעות פוליטית. בחירה רק בסיבוב השני, אחרי תמיכה פושרת בסיבוב הראשון, תעמיד אותו במצב מאד לא נוח.
למפלגת השלטון מובטחים כיום, להערכת פרשנים, הרבה פחות מ-50% מהקולות, ובשבועות האחרונים הוצבו שני מכשולים משמעותיים בדרכו של ראש הממשלה האוטוריטרי. הראשון שבהם היה החלטת מפלגות האופוזיציה המרכזיות, מפלגת העם הרפובליקנית (CHP) ומפלגת התנועה הלאומית (MHP), שתיהן מפלגות כמאליסטיות, להציג מועמד משותף לבחירות – אֶקמֶלֶדין אִהסאנאולוּ, המזכ"ל לשעבר של ארגון שיתוף הפעולה האסלאמי. אהסאנאולו הוא בחירה טובה ומעניינת. הוא אינו מחובר לפוליטיקה המפלגתית, מצהיר שהוא מאמין בהפרדת הדת מהמדינה ותומך בכך באופן מוחלט. יחד עם זאת, זיהויו כטורקי שהוביל את ארגון שיתוף הפעולה האסלאמי הופך אותו לדמות מוכרת ומוערכת גם בחוגים דתיים.
המכשול השני, אולי הגדול יותר, בדרכו של ארדואן לכיבוש הנשיאות הוא תכניתה של מפלגת העם הדמוקרטית הכורדית (HDP) להעמיד לבחירות מועמד משלה, ככל הנראה מנהיג המפלגה, סֶלאהַטין דֶמירטאש. למפלגה, המייצגת חלק גדול מן הכורדים במדינה, ברור שמועמדה לא יזכה בבחירות, אולם היכולת הפוטנציאלית שלה להשיג בין 10 ל-20 אחוז מן הקולות מציבה אותה במערך הפוליטי הנוכחי ככוח שחייבים להתחשב בו. אם הכורדים יצביעו בעד מועמד עצמאי אין לארדואן שום סיכוי להשיג את 50 האחוזים הנכספים. מטרתו היא לשכנעם להצביע עבורו, או לכל הפחות להטיל חרם על הבחירות כדי שאפשר יהיה להוציאם מן המשוואה.
זו הסיבה שהאורות דולקים במשרדיו של ארדואן וצוותו בלילות האחרונים. במטרה לאלץ את הכורדים לוותר על מועמדם העצמאי מנהלים ראש הממשלה ואנשיו מאמץ רחב היקף לקנותם בכל האמצעים – הכרה בסמכותו של מנהיגם אוצ'אלאן, תמיכה בכיבוש הכורדי של אזורי הנפט בצפון עיראק, הרחבה משמעותית של האוטונומיה הניתנת לכורדים בטורקיה עצמה וכמובן הבטחות להשקעות ולכסף.
לא ברור עדיין מה תהיה תוצאת הבחירות, אולם אפשר כבר עתה לראות שהתהליכים הפנימיים המתחוללים בטורקיה בימים אלה קשורים בקשר הדוק לתהליכים הגיאו-אסטרטגיים האזוריים, ובעיקר לסוגיית התחזקותם המרשימה של הכורדים לנוכח חולשתה של עיראק. רצונו של ארדואן להיבחר לנשיא ברוב מרשים בסיבוב הראשון מעניקה לכורדים של טורקיה, ובעקיפין גם לאלה של עיראק, נקודות חשובות נוספות בדרכם לחיזוק הסיכוי למדינה עצמאית.
