ב-10 בדצמבר הגיש נשיא איראן חסן רוחאני לאישור הפרלמנט (המג'לס) את הצעת התקציב לשנה האיראנית החדשה, שתחל ב-21 במרץ 2018. גודלו של התקציב המוצע הוא כ-337 מיליארד דולרים, גידול של כעשרה אחוזים לעומת השנה שעברה, ועובר במעט את העלייה בשיעור האינפלציה.
התקציב החדש כולל הכבדה ניכרת במיסוי לצד צמצום משמעותי במספר הזכאים לקצבאות שפיצו על ביטול הסובסידיות על מוצרי אנרגיה, במסגרת הרפורמה שהנהיג הנשיא לשעבר אחמדינז'אד. בנאומו בפני המג'לס הצהיר רוחאני כי התקציב החדש נועד לקדם את יעדי הממשלה במאבק באבטלה, חיסול העוני וקידום צדק חברתי.
הצעת החוק מחייבת את אישור המג'לס ומועצת שומרי החוקה, אולם הביקורת הציבורית כבר גואה בשל הסעיף הקובע כי מס הנסיעות המוטל על היוצאים לחו"ל ישולש. מס זה, שהונהג באיראן בעיצומה של המלחמה עם עיראק באמצע שנות השמונים, אמור לעלות מ-17 ל-52 דולר. יתר על כן, המס יגדל עם מספר היציאות לחו״ל: הנוסעים לחו"ל בפעם השנייה בתוך שנה ישלמו כפל מס, והיוצאים בפעם השלישית ויותר ישלמו כפליים. המס לנוסעים לחו"ל לשם עלייה לרגל, בעיקר למקומות הקדושים לשיעה בעיראק, יופחת בחצי. על פי הצעת הממשלה, חלק מההכנסות הצפויות בעקבות זאת יושקעו בפיתוח תשתיות תיירות ואתרי מורשת מקומיים.
הביקורת הקשה ניכרת בעיתונות האיראנית וברשתות החברתיות הן מצד יריביו של הנשיא הן מצד תומכיו. המבקרים טוענים כי התכנית תפגע קשות במיליוני אזרחים הנוסעים לחו"ל מדי שנה. בשנה שעברה, למשל, נסעו כתשעה מיליון איראנים לחו"ל – רובם ליעדים קרובים וזולים יחסית, כגון תורכיה, איחוד האמירויות הערביות ואזרביג'אן. רבים ציינו כי מדינות מעטות יחסית מנהיגות מס כזה, ואפילו בהן שיעורו נמוך בהרבה מזה המוצע באיראן. גם אם ישנה הצדקה עקרונית לצעד, טוענים המבקרים, הרי שאופן היישום אינו סביר ואינו צודק, כיון שמדובר בהעלאת מס גורפת ללא כל התחשבות במטרת הנסיעה או ביעדה.
רבים צופים כי העלאת המס תוביל לצמצום הטיסות היוצאות, דבר שיפגע בתעשיות התיירות והתעופה הסובלות ממילא מקשיים. הצעד גם לא יוביל לחיזוק תיירות הפנים, נוכח התייקרות צפויה במחירי הדלק ומשום שיעדי התיירות המקומיים אינם מפותחים ואטרקטיביים מספיק. המבקרים מדגישים עוד כי הצעד יצמצם את מספר התיירים המגיעים לאיראן מחו״ל ובכך יוסיף פגיעה בכלכלה המקומית. טענה אחרת הנשמעת היא כי צמצום הנסיעות של אנשי עסקים איראנים לחו"ל יפגע במאמציה של הממשלה לקדם את השתלבותה של איראן במשק העולמי.
גם ברשתות החברתיות הושמעה ביקורת ציבורית על הצעת הנשיא. "שום דבר לא אכזב אותי יותר ביחס להחלטתי להצביע עבור רוחאני מאשר מס הנסיעות", צייצה אזרחית איראנית, ובתגובה אחרת נכתב "תודה שהכפלת את המוטיבציה שלנו להגר". אחד הגולשים צייץ בציניות כי טוב תעשה משפחה איראנית אם תעדיף ליצור קשר עם מבריחים שיסייעו לה לנסוע לחו"ל, משום שעלותם תהיה זולה יותר.
אחת הטענות המרכזיות נגד הצעת הממשלה היתה כי היא תפגע בעיקר במעמד הביניים. בעוד העשירים יוכלו להמשיך לנסוע לחו"ל והעניים אינם נוסעים ממילא, ייאלץ מעמד הביניים לשאת בעיקר הנטל. בתקופת נשיאותו של אחמדינז'אד נפגע מעמד הביניים האיראני קשות: לא זו בלבד שמדיניותו הכלכלית הפופוליסטית של הנשיא, שביקשה להיטיב בעיקר עם השכבות החלשות, לא סייעה בשיפור מצבה הכלכלי של איראן, אלא שהיא החמירה אותו והובילה לעלייה בשיעורי האינפלציה והאבטלה ולירידה בצמיחה הכלכלית. בחירתו של הנשיא רוחאני בשנת 2013 שיקפה היטב את מורת הרוח בציבור מהמדיניות החברתית-כלכלית הנהוגה, בעיקר בקרב מעמד הביניים שמילא תפקיד מרכזי בבחירתו מחדש במאי 2017.
נוכח הביקורת הציבורית הודיעו מספר חברי מג'לס על כוונתם להתנגד להצעת הממשלה, וספק אם הממשלה תוכל להעביר את ההצעה במתכונתה הנוכחית. בכל מקרה היא עלולה לשלם את המחיר הציבורי על ההצעה, במיוחד על רקע הביקורת הגוברת כלפי התנהלותו של רוחאני מאז בחירתו המחודשת לנשיא. ביקורת זו אינה מוגבלת עוד ליריביו המסורתיים בימין השמרני, אלא נשמעת גם מצד תומכיו הרפורמיסטים, הטוענים כי רוחאני התעלם מרוב דרישותיהם בעת הרכבת הממשלה, נמנע משילוב נשים ובני מיעוטים בממשלתו, ומעדיף "לשבור ימינה" ולחבור לימין השמרני במקום להמשיך ולשתף פעולה עם הרפורמיסטים, שתמכו בו בשתי מערכות הבחירות האחרונות.
לביקורת כלפי הנשיא תורמת גם העובדה כי האזרח הפשוט אינו נהנה, לעת עתה, מפירותיו של הסכם הגרעין, בעיקר בשל בעיות מבניות בכלכלה האיראנית והסתייגותן המתמשכת של חברות מערביות מחידוש העסקים עם איראן, בין היתר בשל חשש מתגובתה של ארצות הברית. השיפור הכלכלי משתקף בעיקר בנתוני המאקרו, אך טרם חלחל לרמת הפרט ולא תרם עדיין לצמצום משמעותי באבטלה.
התגברות הביקורת כלפי הנשיא, בעיקר מצד תומכיו המסורתיים במחנה הרפורמיסטי, בקרב הצעירים ומעמד הביניים, עלולה להעצים את תחושת האכזבה ואף הייאוש בציבור ולשחוק את בסיס כוחו של המחנה הפרגמטי לקראת הבחירות לפרלמנט בעוד כשנתיים והבחירות לנשיאות בשנת 2021.
