תוניסיה תקועה בגרונם של המלעיזים הטוענים שאסלאם ודמוקרטיה אינם יכולים לדור בכפיפה אחת. כבר באוקטובר 2011, חודשים ספורים לאחר שאזרחיה גירשו את הנשיא זין אל-עאבדין בן עלי, נערכו בחירות במדינה. המפלגה שקיבלה את הקולות הרבים ביותר בבחירות אלה הייתה א-נהדה (התחייה), המפלגה האסלאמיסטית, אך מאחר שהיא לא זכתה ברוב הקולות היא נאלצה להרכיב קואליציה עם מפלגות חילוניות. בשנים שחלפו מאז הצליחו התוניסאים לנסח חוקה, להתגבר על כמה משברים לא קלים, כגון רצח מנהיגים חילונים, לפרק את הממשלה שא-נהדה הרכיבה – ולמרות כל זאת, לקיים סבב נוסף של בחירות באוקטובר 2014.
תוצאות הבחירות האחרונות סטרו על לחייה של א-נהדה. אם בבחירות של 2011 זכתה המפלגה ב-89 מבין 217 המושבים בפרלמנט, הרי שבסבב האחרון היא ירדה ל-69 מושבים בלבד. ירידה זו מוסברת בחוסר היכולת של א-נהדה לשפר את המצב הכלכלי של תוניסיה ובאוזלת ידה של הממשלה נוכח אלימותם של הזרמים האסלאמיסטיים הקיצוניים. אזרחי המדינה התנהלו כמו כל אזרח בטובות שבדמוקרטיות הוותיקות – כאשר פוליטיקאים אינם דואגים לביטחון האישי של התושבים, וכאשר רמת החיים הולכת ומתדרדרת, הם אינם בוחרים בהם שוב.
המפלגה שזכתה במספר הקולות הרב ביותר בחודש שעבר היתה נִדַא תוניס (הקריאה של תוניסיה), שקיבלה 85 מושבים. מפלגה זו מייצגת את הקו החילוני במדינה ומנהיגיה מוכרים מפעילותם הפוליטית והכלכלית. לצדה ולצד א-נהדה, החולשות יחדיו על 155 מושבים, ניצבת שורה של מפלגות קטנות שמרביתן זכו במספר חד-ספרתי של מושבים; רבות מן המפלגות הקטנות הללו נתפשות כמפלגות חילוניות. בחירות 2014 הבהירו אפוא שהעם סומך על המפלגות החילוניות יותר משהוא סומך על האסלאמיסטים.
תוצאות אלה מפריכות את ההאשמות שהוטחו באסלאמיסטים. רבים טוענים כי הם מוכנים לקבל את חוקי המשחק הדמוקרטי כל עוד הדבר משרת את האינטרסים שלהם, אך יוותרו על הדמוקרטיה כאשר השיטה כבר לא תועיל להם. בטענה זו מובלעת ההנחה שהשתתפותם של האסלאמיסטים בבחירות היא למעשה חד-פעמית (one man, one vote, one time), שהרי ברגע שיגיעו לשלטון הם לא יסכימו לוותר עליו – ויבטלו את הדמוקרטיה. בבחירות בתוניסיה ובתוצאותיהן יש כדי להראות שכל אלה הן האשמות שווא: יש אסלאמיסטים שיודעים איך לעזוב את השלטון.
בראיון ברשת אל-ג'זירה, המופיע גם בדף הפייסבוק שלו, מציג ראשד ע'נושי, המנהיג הבולט של א-נהדה, את עמדתה של התנועה בשאלה זו: "תוצאות הבחירות אינן מהלומה עבורנו. נכון שקיבלנו פחות קולות ממה שקיווינו, אבל בסופו של דבר הבחירות הן ניצחון הדמוקרטיה". במילים פשוטות, ע'נושי ותנועתו יודעים להפסיד בכבוד – ללא תירוצים, ללא האשמות וללא איומים. ממשפט זה של ע'נושי עולה כי הדמוקרטיה חשובה יותר מגורלה של תנועה זו או אחרת, גם אם זו התנועה שהוא בין העומדים בראשה וגם היא מייצגת את תפישת העולם האסלאמיסטית הקרובה ללבו.
ע'נושי ואנשיו אינם שוברים את כללי המשחק הדמוקרטי. הם אמנם מותחים ביקורת על התנהלותן של המפלגות האחרות בתקופה שא-נהדה היתה בשלטון, אך הם גם קוראים את המפה הפוליטית ומבינים שהם הפסידו את הבכורה. עם זאת, מנהיגי המפלגה גם רואים שעלה בידם למשוך כמעט שליש מקולות הבוחרים. כלומר, הם מבינים שהם עדיין שחקן פוליטי מרכזי, ולכן הם מעוניינים להצטרף לקואליציה. אומר על כך ע'נושי: "אנחנו רוצים ממשלת אחדות לאומית. אמרנו זאת לפני הבחירות ואנו חוזרים על כך כעת. זאת משום שמול הממשלה עומדים אתגרים גדולים, ואין בכוחה של אף מפלגה לגבור עליהם בעצמה. אנחנו לא נכשיל את הממשלה החדשה ולא נצר את צעדיה, כפי שנעשָה לפני כן נגד ממשלתנו, משום שטובת תוניסיה נמצאת מעל לכל שיקול."
למרות שמפלגתו הפסידה, ולמרות שלדבריו אחרים לא נהגו בה בהגינות כאשר היתה בשלטון, ע'נושי מצהיר שא-נהדה לא תשיב לאחרים באותה מטבע אלא תתנהל כשותף אחראי המוחל על כבודו כדי לקדם את האינטרסים החשובים למדינה. ניתן לראות בכך אמירה עקיפה: אמנם נחלנו כישלון (יחסי) בבחירות, אבל אנחנו נאמנים לדמוקרטיה ולשלטון החוק, ולכן נשתף פעולה עם מי שנבחר להרכיב את הממשלה.
בהמשך הראיון מדבר ע'נושי על מדינות ערביות אחרות, ובהן מצרים ולוב. מדבריו משתמע כי הוא עֵר היטב לכך שהאזור מצוי במשבר וכי רבות מן המדינות הללו שקועות במאבקי כוח הרסניים. תוניסיה הקטנה, הדבקה בדמוקרטיה בכל מצב ובכל מחיר, הפכה לאוונגרד הפוליטי של העולם הערבי. ודווקא ההפסד בבחירות הוא שממחיש את מנהיגותה.
