יש משהו נלעג בדברי הרהב של נתניהו. לפני המצלמות הוא מצהיר על זכותה של ישראל לנקוט כל צעד הנראה לה כדי להגן על עצמה, ובזאת הוא רומז שלא יבקש את רשותם של האמריקאים לתקוף, אבל כאשר מכבים את המצלמות הוא הופך לקבצן המבקש מהאמריקאים את הציוד לבצע את אותה ההתקפה עצמה שהם מתנגדים לה. התמונה מהבית הלבן, שבה אובמה מתבונן בנתניהו ועל פניו ארשת של גננת הנאלצת להתאפק מסיבות פדגוגיות ולאפשר לילד הבעייתי בגן "לעשות הצגות" ולזכות לכמה דקות של תשומת לב, מספרת את הסיפור הזה היטב.
אולם יש לומר לזכותו של נתניהו שהוא עושה את מה שהוא יודע לעשות ומה שכל פוליטיקאי חפץ חיים חייב לעשות – להכתיב סדר יום תקשורתי. כפי שציינו פרשנים רבים, יהא אשר יהא באיראן בחודשים הקרובים, את בעיית הפלסטינים ואת הלחץ הדיפלומטי הבינלאומי נתניהו הסיר מעל ממשלתו.
הציניות של נתניהו בולטת כאשר משווים את התנהלות ישראל במקרה של איראן עם התנהלותה במקרה של סוריה. שנים רבות ידוע שברשותם של הסורים מאגרי נשק כימי וביולוגי, וכן טילים המסוגלים לשאת את החימוש הזה לכל עיר בישראל. לפני חודשים מספר שמענו זאת במפורש מהאלוף אמיר אשל: "הדאגה העיקרית היא ממצבורים ענקיים של אמצעי לחימה כימיים וביולוגיים, ויכולות אסטרטגיות שעדיין מגיעות לסוריה…". במילים אחרות, ישראל מתקיימת תחת איום של נשק להשמדה המונית הנמצא בידי ממשל שלא רק שהצהיר שברצונו לחסל את ישראל, הוא כבר יצא נגדה לכמה וכמה מלחמות. מה ימנע ממנו לשגר עשרות טילים הנושאים אמצעים להשמדה המונית לתוך תל אביב, חיפה, באר שבע וירושלים? מה מספר ההרוגים והנפגעים של כלי נשק המיועדים ל"השמדה המונית"? באיום שסוריה מציבה – מנהיג הרוצח אלפים מבני עמו בשנה האחרונה ומחזיק נשק להשמדה המונית המכוון אל עבר ערינו – ישראל בוחרת לטפל בשקט. לעומת זאת, את האיום העתידי והמעורפל שאיראן מציבה הופך נתניהו לאירוע ציבורי.
מדוע מצהיר נתניהו שישראל תגיע לעימות עם איראן, וכך הוא משכיב את ישראל על הגדר עבור כל העולם? מדוע הוא מאיים לפתוח במלחמה עם האיראנים, שייתכן שלא תסתיים במהלך חייו או חיי ילדיו? מדוע הוא מצהיר הצהרות שיהפכו אותו לקבלן-משנה של ערב הסעודית, שהאיראנים מנהלים עמה את המאבק הסוני-שיעי זה עשרות שנים, מאבק מגיר-דם המשתרע על מרחבים עצומים בעולם המוסלמי ומהווה את הקרב האמיתי של איראן על הגמוניה בעולם המוסלמי? מדוע נתניהו נדחף קדימה כאשר העימות עדיין לא הגיע לשיאו ולמעשה לא ברור כלל שהעימות הוא באמת עם ישראל?
ישראל מתמודדת עם האיום האיראני שנים רבות. היא עשתה זאת בשקט וביעילות מרשימה עד כה. היא פעלה עם שותפים חשובים ונאמנים כגון מדינות אירופה וארצות הברית, וביחד הצליח המערב לדחות את פיתוח היכולות הלא קונוונציונליות של איראן. אם כן, מדוע החליט נתניהו להפוך את איראן לנושא שבאמצעותו הוא נושך את ידם של שותפיו לדרך? מדוע הוא מתעמת עם ארצות הברית בזמן שהוא מבקש את עזרתה? מדוע הוא מנסה להפוך מאבק שהשתיקה יפה לו למופע ציבורי?
אם כל הצעדים המפוקפקים האלה נועדו להפעיל לחץ על מדינות המערב כדי שהן תפעלנה לחץ על איראן, הרי אלה צעדים אוויליים אך לא מסוכנים במיוחד. אולם אם נתניהו הצליח לשכנע את עצמו שעלינו להסתכן ולצאת למבצע צבאי שאיש אינו יודע כיצד יסתיים, אבל שבסופו נעמוד מול מדינה איראנית זועמת שתפנה את החיצים שהיו מכוונים לאויביה הסונים והערבים אל עבר ישראל, הוא נוטל את הסיכון הגבוה ביותר בתולדות מדינת ישראל.
