בשנים האחרונות, ככל שמלחמת האזרחים בסוריה הפכה איומה יותר, פרסם אל-קאסם פוסטים ומאמרים דומים, לרבות בעיתונים הערביים הנחשבים והנפוצים ביותר, שבהם השווה בין המשטרים הערביים ה"פטריוטיים" כביכול אך הרצחניים, לבין משטרים ערביים "בוגדניים" כביכול הדואגים לאזרחיהם. לעתים אף השווה אל-קאסם בהתרסה בין היחס הרחמני של ישראל לפלסטינים, יחסית לרצחנות של חלק מהמשטרים הערביים, ובראשם משטר אסד, כלפי אזרחיהם שלהם.
עמדתו של פיצל אל-קאסם בפוסט האחרון משותפת למתנגדים רבים למשטר אסד בסוריה. רבים מהם שמחים על ההתנקשות בקונטאר ואף מודים לישראל על המבצע, משום שבראייתם קונטאר הוא אחד ממובילי הפלישה של חזבאללה ומיליציות שיעיות אחרות לסוריה. למעשה, ישראל סייעה למתנגדי אסד להיפטר מסמל חשוב של הכוחות המשתתפים בדיכויים.
לפני תחילת ההתקוממות העממית במדינה בשנת 2011 השתיקה התעמולה הסורית הרשמית קולות חלופיים, הריעה ל"הירואיות" של חזבאללה בלבנון והצדיקה את הדיכוי והמחסור בסוריה ב"התנגדות" לציונות ובתמיכה בפלסטינים. אולם דיכויה האכזרי של ההתקוממות על-ידי משטר אסד והתמיכה של חזבאללה במשטר שינו את תפיסת עולמם של מתנגדים רבים בסוריה. דגלים של חזבאללה (ושל איראן ורוסיה) הוצתו בהפגנות, ודימויה השלילי של ישראל עורער ונשחק, בוודאי ביחס לאכזריות הקיצונית של משטר אסד. הסיוע ההומניטרי המוגבל שישראל מעניקה דרך גדר הגבול על הגולן, והטיפול בפצועים סורים בישראל, תרמו אף הם לתופעה זו.
השינוי בעמדתו הפומבית של פיצל אל-קאסם ושל מתנגדי המשטר בסוריה, והדימוי המשתפר של המשטרים המתונים (והמאוסים בעבר) ואף של ישראל, הם תופעה כללית המשותפת לשיח הציבורי הערבי בחברות ובמדינות שונות במזרח התיכון – תופעה מרתקת שכמעט לא מכוסה בפרסומיהם של המכונים השונים העוסקים בתקשורת הערבית בישראל, ולא בכדי.
המהפכות הערביות הביאו סבל ומצוקה קשה לאוכלוסיית המזרח התיכון הערבי, אולם המחיר הנורא ששילמו מיליוני אזרחים גרם לרבים מהם להעריך באור שונה, חיובי או לכל הפחות מורכב יותר, את מדינת ישראל.
