ב-9 במאי 2015 פשטה המשטרה על ביתו של מנהיג המפלגה הכורדית בטורקיה, סֶלאהַטין דֶמירטאש בדיארבקיר. לאחר שהיכו את שומרי הראש שלו בעת הכניסה לתוך הבית והפגינו נוכחות, עזבו השוטרים את המקום. בבירור שנערך מאוחר יותר טענה המשטרה שקיבלה דיווח ממודיע על סוחר סמים בבניין, אולם מכיוון שהמודיע לא מסר את מספר הדירה טעו השוטרים ונכנסו לדירתו של דמירטאש. אף שכל ילד בדיארבקיר יודע היטב איפה מתגורר המנהיג הכורדי, לו היה זה אירוע בודד אפשר היה לפטור אותו כטעות מצערת של המשטרה. אלא שהוא מצטרף לשורה ארוכה ומתמשכת של פעולות אלימות נגד המפלגה הקטנה הקרויה "מפלגת העם הדמוקרטית" (HDP).
מספר ימים לאחר התקרית הזאת התפוצצו פצצות במטות המפלגה הקטנה באַדַנה ובמֶרְסין, שתי ערים דרומיות שבהן יש לה תמיכה רחבה. המטות נהרסו כליל, מספר פעילים נפצעו, ובנס לא נהרגו יותר. איומים בלתי-מוסווים הועברו לתומכי ופעילי המפלגה, שבהמשך יתחוללו פיצוצים נוספים. נתפס אמנם חשוד במעשה, אך קשה לדעת מי עומד מאחורי הפיגועים.
ההקשר שבו מתחוללים האירועים הללו הוא הבחירות לפרלמנט שייערכו ביום ראשון הבא (7 ביוני). מעבר לשאלה המרתקת מי ינצח בבחירות צריך לזכור שהנשיא ארדואן שואף להעביר את המדינה ממשטר פרלמנטרי למשטר נשיאותי בעל סמכויות נרחבות, ומספר הקולות שתקבל מפלגתו יקבע את מידת ההצלחה של המהלך. ניצחון שיעניק לארדואן שלוש חמישיות מן המושבים בפרלמנט יאפשר לו להעביר את חוק היסוד הזה ללא התנגדות. כל תוצאה שתפחת מ-50% תחסל כליל את הסיכוי לבצע מהלך רשמי וחוקי, ועלולה אף לסכן את שלטון המפלגה.
לכן השאלה אם המפלגה הכורדית תצליח לעבור את אחוז החסימה הגבוה – 10% כזכור! – חשובה מאין כמוה. עד עתה לא הצליחו הכורדים להביא לידי ביטוי את כוחם הפרלמנטרי כמיעוט לאומי, וקולותיהם נחלקו בין מפלגות ומועמדים עצמאיים. אולם השנה עומד בראשה מנהיג כריזמטי המדבר בגובה העיניים הן לבני המיעוט הכורדי הן לאליטות הטורקיות באיסטנבול ובאנקרה. רבים מן הכורדים שהצביעו בעבר למפלגת השלטון החליטו להצביע ל-HDP, ובצעד חסר תקדים, טורקים רבים המתנגדים לארדואן מתכוונים גם הם להצביע למפלגה. כל המשאלים חוזים לה מעל ל-10% וסיכוי מצוין להיכנס לפרלמנט. מצב כזה יצמצם באחת את מספר המושבים של כל המפלגות האחרות, ובעיקר של מפלגת השלטון שחלק מן הכורדים הדתיים יותר הצביעו עבורה בעבר.
זאת ועוד, נגד ארדואן ומשפחתו תלויה ועומדת חקירה על שחיתות בסדר גודל של מיליארדי דולרים, שהוא הצליח להשתיק ומנסה בעקביות להעלים כל עדות לקיומה. אמנם סיכוייה של מפלגתו לנצח ולהרכיב ממשלה עדיין גבוהים, אולם הפסד בבחירות משמעותו גם פתיחה מחודשת של החקירה נגדו. הערכתם של רבים מן הפוליטיקאים ואנשי התקשורת בטורקיה היא שארדואן ומפלגתו ינקטו בכל האמצעים, כולל בלתי חוקיים בעליל, כדי למנוע מהמפלגה לחצות את הרף.
ההתנכלויות המתמשכות למפלגה מתבטאות גם בניסיונות להשתיק את קולה. לפני מספר ימים החלה מפלגת HDP להכין הפגנת בחירות גדולה ב-30 במאי בכיכר קַאזְלצֶ'שְמֶה באיסטנבול, שנועדה לעצרות המוניות. על אף שקיבלה אישור משטרתי לכך, הודיעה לפתע ועדת הבחירות האזורית שאין אישור לאף מפלגה לקיים שם עצרת, בשל הסמיכות לאירוע המוני אחר למחרת. מעניין לציין שהכיכר העצומה שופצה במיוחד בעקבות ההפגנות הגדולות ב-2013, כדי שאפשר יהיה לקיים בה עצרות פוליטיות. לכך אפשר להוסיף סדרה ארוכה מאד של חבלות קטנות, כולל התקפות אלימות נגד מטותיה של המפלגה ופגיעה במועמדיה לפרלמנט, מה שמקשה עליה לתפקד.
החשש הגדול של ראשי המפלגה הוא מניסיונות חבלה והונאה ביום הבחירות עצמו. האיחוד האירופי הצהיר אמנם שיישלח משקיפים כדי לוודא שהבחירות מתנהלות בהגינות ושקיפות, אולם מה כבר יוכלו 60 משקיפים לעשות במדינה שבה מעל ל-100,000 קלפיות? גם עמותות מקומיות כגון "ההצבעה ומעבר לה" מבטיחות להשגיח בשבע עיניים, אולם גם להן אין כל יכולת לפקח על קלפיות מחוץ למרכזים העירוניים הגדולים.
על אף שהסיכוי לכך קטן, ייתכן שמפלגת HDP לא תשיג את מספר הקולות הדרוש ולא תעבור את הרף. זוהי החלופה הנוחה לשלטון. שתי החלופות האחרות עלולות לגרום לגל נפץ אדיר. בתרחיש אחד תצליח המפלגה לעבור את אחוז החסימה ותיכנס לפרלמנט, בהנחיתה מהלומה קשה מאד על שלטונו של ארדואן. בתרחיש השני, המסוכן יותר, יאמין הציבור שהמפלגה אכן הביאה בוחרים במספר מספיק לקלפי, אולם תרגילים מלוכלכים והונאת בחירות הכשילו אותה. זעמו של הציבור, ובעיקר של המיעוט הכורדי, עלול להוביל להתנגשויות עם השלטון, ואולי אף להתחדשות מלחמת האזרחים במדינה.
