כשנה וחצי לאחר חתימת הסכם הביניים בז'נבה ושלושה חודשים לאחר הסכמות לוזאן, המערכה הדיפלומטית על עתיד תוכנית הגרעין האיראנית קרובה להכרעה. המשא ומתן הגרעיני בין איראן למערב, שהחל לפני למעלה מעשור, יסתיים, ככל הנראה, בהפיכתה של איראן למדינת סף גרעינית בלגיטימציה בין-לאומית.
אם לא תהיינה התפתחויות בלתי צפויות, נראה כי בימים הקרובים יגיעו איראן והמעצמות להסכם, אף אם זה לא ייחתם בפועל. טריטה פארסי, מנהל המועצה האיראנית-אמריקאית הלאומית, פרסם אתמול ב"הפינגטון פוסט" כי הצדדים סיכמו על מנגנון בן שלושה שלבים שבמסגרתו ייחתם ההסכם רק לאחר אישורו על-ידי הקונגרס ותחילת יישומו על-ידי איראן. מנגנון זה נועד לגשר בין דרישת המערב להתנות את הסרת הסנקציות ביישום סעיפי ההסכם על-ידי טהראן, לבין עמדתה של איראן התובעת את הסרת הסנקציות מיד עם חתימת ההסכם. מנהיגה העליון של איראן, איתואללה עלי ח'אמנהאי, הציג עמדה זו כ"קו אדום" בנאום שנשא ב-23 ביוני בפני בכירי המשטר לרגל חודש הרמדאן.
החלטתו של ח'אמנהאי להתיר לנשיא רוחאני לנהל משא ומתן על הסדר גרעיני, שיאפשר את הסרת הסנקציות הכלכליות, עמדה בבסיס התנהלותה של איראן בזירה המדינית בשנתיים האחרונות. המנהיג העליון כינה את תמיכתו בדיפלומטיה בשם "גמישות הירואית", כינוי הנקשר לחוזה השלום עליו חתם האימאם השיעי השני, חסן בן-עלי, עם הח'ליף האומיי מועאויה בן אבו-סופיאן בשנת 661 לספירה. מאז נקט ח'אמנהאי גישה עקבית אך עמומה כלפי המשא ומתן. הוא העניק גיבוי לנשיא רוחאני, אך הדגיש כי אינו סומך על המערב בכלל ועל ארצות-הברית בפרט ונותר ספקן בנוגע לסיכויים להגיע להסדר קבע. עמימות זו נועדה לאפשר לו להתנער מהתהליך המדיני במקרה של כישלון או לזקוף אותו לזכותו במקרה של הסדר.
ח'אמנהאי נמנע מהתייחסות מפורטת – לפחות בפומבי – למתווה הרצוי מבחינתו של הסכם גרעין, אך התווה "קווים אדומים" לניהול המשא ומתן. קווים אלה הוגדרו, בדרך כלל, באופן כללי דיו כדי להותיר למנהלי השיחות את הגמישות הנדרשת לניסוח ההסכם. כך, למשל, קבע ח'אמנהאי חודשים ספורים לפני גיבוש מסמך העקרונות המשותף בלוזאן כי איראן זקוקה להספק של יותר מ-100 אלף צנטריפוגות, אך לא תחם זאת בזמן, מה שאפשר לאיראן ולמעצמות להסכים על התקנתן של 6000 צנטריפוגות בלבד במתקני העשרת האורניום. ערב ההסכמות בלוזאן הדגיש ח'אמנהאי את התנגדותו להסכם בן שני-שלבים והתעקש כי כל הסכם יהיה חבילה שלמה ומפורטת כדי שהמערב לא יוכל להתנער ממנו. הצגת הסכמות לוזאן כהצהרת עקרונות משותפת אפשרה לשני הצדדים לעמוד בתאריך היעד שנקבע ל-1 באפריל, אך גם להימנע מהפרת ה"קו האדום" שקבע ח'אמנהאי.
מאפייני התנהלותו של ח'אמנהאי ניכרו היטב גם בנאומו בשבוע שעבר. הוא שיבח את מנהלי המשא ומתן, אך הזהיר מפני כוונותיה הזדוניות של ארצות-הברית. אף שלא התנגד לביקורת עניינית על ניהול השיחות על ידי הממשלה, הוא הזהיר את מתנגדיה מהטחת ביקורת לא אחראית, וקרא להם להכיר במציאות המורכבת שבה מתנהל המשא ומתן. ה"קווים האדומים" שהציג כללו דרישה להסרה מלאה ומיידית של הסנקציות עם חתימת ההסכם, התנגדות למגבלות על מחקר ופיתוח גרעיני לפרק זמן של למעלה מ-10—12 שנה וסירוב לביקורת של פקחי הסוכנות הבין-לאומית לאנרגיה אטומית במתקנים צבאיים. היו שפירשו את נאומו כניסיון לחסום הסכם ברגע האחרון ממש, אולם לא היה בו כל חידוש בהשוואה לעמדותיו המוצהרות מן החודשים האחרונים.
אין ספק כי נאומו של ח'אמנהאי נועד, בין היתר, לשפר את עמדת המיקוח של איראן במשא ומתן: הערכתו כי המערב, ובמיוחד הממשל האמריקאי, נחוש להשיג הסכם הגבירה עוד יותר את רצונו "לחשק" את מנהלי המשא ומתן האיראנים לקראת הישורת האחרונה של השיחות. אך דבריו כוונו בעיקר לדעת הקהל הפנימית בארצו. ככל שקרב רגע ההכרעה חש המנהיג בצורך לאחד את השורות מבית, במיוחד על רקע מאבקי הכוחות הגוברים בין ממשל רוחאני למתנגדיו. בשבועות האחרונים הגבירו מתנגדי הממשלה בימין הרדיקלי את ביקורתם על האופן שבו מנהלת הממשלה את שיחות הגרעין. הם הוציאו לרחובות אלפי אזרחים בדרישה לעמוד בתוקף על זכויותיה הגרעיניות של איראן ולסרב לוויתורים נוספים. מנגד, התגייסו תומכי הממשלה תחת הסיסמה "רוחאני אינו לבדו" על מנת להביע תמיכה במאמצי הנשיא להגיע להסכם שיאפשר את הסרת הסנקציות.
המשטר האיראני צפוי למצוא את עצמו בקרוב בפני אתגרים מורכבים לא פחות מהמערכה על הגרעין. הסרת הסנקציות מספקת אומנם הזדמנות לשיפור הכלכלה, אך עלולה להוביל גם למשבר ציפיות בציבור אם התקווה לשיפור כלכלי לא תתממש בזמן סביר. מנהיגי איראן, שניצלו בשנים האחרונות את הסנקציות כדי להרחיק מעליהם אחריות למשבר הכלכלי, עלולים להידרש בקרוב לספק תשובות לבעיות כלכליות הנובעות מכשלים מבניים במשק האיראני. הסרת הסנקציות עשויה גם להגביר את חשיפתה של איראן להשפעות מערביות שמהן חושש המשטר. הסכם גרעין עשוי גם להגביר את ציפיותיהם של האזרחים למימוש רפורמות אזרחיות ולחזק את מעמדו של הנשיא רוחאני על חשבון המנהיג העליון והימין השמרני.
בנסיבות אלה זקוק המנהיג העליון, ששרידות משטרו ויציבותו נמצאים בראש מעייניו, ל"תמונת ניצחון" יותר מתמיד. הכרה בין-לאומית בהפיכתה של איראן למדינת סף גרעינית והסרת הסנקציות הן הישג גדול, אולם ההסכם גם יגלגל לאחור את יכולותיה הגרעיניות של איראן, יגביל קשות את המחקר והפיתוח הגרעיני במדינה ויכלול הסדרי פיקוח חמורים במיוחד. אישורו של הסכם כזה על ידי המנהיג העליון לא ימנע ביקורת פנימית מכל קצות הקשת הפוליטית: בימין הרדיקלי עלולים להציג את ההסכם ככניעה לדרישות המערב, ובשמאל יתהו האם לא ניתן היה להגיע להסכם כזה לפני שנים רבות ולחסוך סנקציות ששיתקו את כלכלתה של איראן במשך עשור שלם.
אם יושג הסכם גרעין בתום סבב השיחות הנוכחי בוינה, ייפתח הקרב על נרטיב הניצחון. מדינות המערב, ובמיוחד הנשיא אובמה, יבקשו להציג את ההסכם כהישג משמעותי שבלם את דרכה של איראן לנשק גרעיני, ואילו איראן תבקש להציגו כביטוי לעוצמתה ולעמידתה האיתנה המוצלחת בפני המערב. "הקווים האדומים" שהציב ח'אמנהאי בשבוע שעבר יסייעו לו בקרב על התודעה. את מקומה של ה"גמישות ההירואית" תפסה עתה "גמישות הניסוח", ובימים הקרובים יעמלו שני הצדדים על גיבוש פתרונות יצירתיים שיאפשרו להם להציג את ההסכם כהישג עבורם. אם תעלה מלאכת הניסוח יפה יוכלו נציגי שני הצדדים לטעון כי עמדו על שלהם. במצב זה יוכל המנהיג האיראני להעמיד את מורשתו על הובלה נחושה ומוצלחת של ארצו אל עבר סף גרעיני, ולא כמי שנאלץ לסגת ו"לשתות את כוס התרעלה", כפי שעשה קודמו בתפקיד, איתואללה ח'ומייני, כשהסכים להפסקת האש עם עיראק בתום המלחמה בין שתי המדינות ב-1988.
