אחד האזורים שאל-קאעדה ושלוחותיו מצליחים לשרוד בהם ואף לגבור לעתים על יריביהם הוא תימן. הצלחתם היחסית בתימן אין בה כדי להפתיע, שכן במדינה זו מצויים התנאים הבסיסיים הנדרשים לקיומו של אל-קאעדה: טופוגרפיה הררית בחלקה הגדול, המקשה על השליטה, וממשל כושל שאינו מצליח לאחד את כל השבטים והכיתות למדינה מלוכדת, ולכן גם מתקשה לגייס את הכוחות הצבאיים הנדרשים כדי לגבור על האסלאמיסטים. בתנאים הללו, התנועה הנקראת "אנצאר א-שריעה", תנועה המשתפת פעולה עם אל-קאעדה בחצי האי ערב, תקפה בשבוע שעבר את מטה הצבא התימני באזור אַבְּיַן. הניסיון אמנם נכשל, אבל הוא מעלה תהיות באשר להצלחות ולכישלונות של אל-קאעדה בתימן.
תימן היא אחת המדינות העניות בעולם, ואבין הוא אחד המחוזות העניים בה. בשנים האחרונות נעשה מחוז זה לזירת מאבק בין אל-קאעדה לבין ממשלת תימן. בראשית 2011 השתלטה אנצאר א-שריעה על האזור, וכבר במרץ 2011 הצהירה עליו כעל אמירוּת הנמצאת תחת שליטתה. הישג זה של התנועה והאיום הכרוך בו על ריבונותה של תימן דרבנו את הממשלה לשנס מותניים ולארגן מאבק צבאי נרחב כדי להדוף את כוחות האסלאמיסטים.
שלטונות תימן נהגו בתבונה. במקום להסתער בעצמם על אויביהם הם גייסו לשם כך את בני השבטים בסביבה. אפילו נשיא תימן היה מעורב במהלך זה. הוא פגש את ראשי השבטים באזור ועודד אותם לחבור לצבא ולהילחם יחד עמו בכוחות האסלאמיסטיים. הממשל הצליח לגייס כך למעלה מ-6,000 לוחמים בתשלום, כאשר המשכורת ללוחם הייתה כנראה 150 דולר לחודש. כך נוצר ב-2011 כוח המכונה "ועדות ההגנה העממיות", שתפקידו לתמוך בצבא במלחמה נגד האסלאמיסטים הקיצונים הקשורים באל-קאעדה. צעד זה של ממשלת תימן דומה במידה רבה לצעד שעשו האמריקאים בעיראק סביב 2006 כאשר פנו לשבטים באזור אנבאר והחלו לשתף איתם פעולה. התוצאה הייתה מכה קשה (אם כי לא אנושה) לכוחות האסלאמיסטיים בעיראק.
אחת הדמויות המרכזיות שפעלו בועדות ההגנה העממיות בתימן הוא עבד אל-לטיף א-סייד; בעבר השתייך א-סייד לאל-קאעדה, אולם כאשר נודע לו שאחיו נהרג בידי כוחות אל-קאעדה הוא החליף צד. א-סייד מכיר כנראה היטב את האסלאמיסטים באזור והמידע שבידיו תורם תרומה חשובה ביותר לוועדות ולצבא, אולם כתוצאה מכך נעשה הוא עצמו למטרה לניסיונות התנקשות מצד אל-קאעדה. באחד מניסיונות אלה נהרג הנהג שלו, אך הוא עצמו ניצל. בגיוס השבטים נגד אל-קאעדה ושותפיה בחצי האי ערב, ובייחוד במעברו של א-סייד מהתנועה האסלאמיסטית הקיצונית אל הוועדות העממיות, יש כדי להדגים את הקושי שהתנועות האולטרא-קיצוניות נתקלות בו בבואן לגייס את ההמונים לצדן. פעם אחר פעם, אם בעיראק, אם בתימן ואם בסוריה, התנועות האסלאמיסטיות הקיצוניות מוצאות את עצמן מול אותה בעיה: העם אינו רוצה אל-קאעדה.
לאחר שהצבא ארגן את הוועדות הוא פתח במהלך צבאי מקיף נגד אנצאר א-שריעה, במטרה לסלק את האסלאמיסטים ממחוז אבין. לאחר כמה שבועות של לוחמה, שגבו מאות הרוגים, הצליחו הצבא והוועדות לכבוש את בירת המחוז, זנזבאר. במהלך יוני 2012 דחקו הצבא והוועדות את האסלאמיסטים מהאזור. לוחמי הגרילה של האנצאר נסוגו להרים ולאזורים שבהם צבא תימן מתקשה לשלוט, ומשם הם חוזרים ותוקפים.
אולם גם לצבא תימן יש קשיים משלו. לאחרונה התגלעו שסעים ומתחים בין ועדות ההגנה העממיות לבין הצבא על רקע עיכובים מצד הצבא בהעברת נשק ומשכורות לאנשי הוועדות. לדעת רבים, אם אנשי הוועדות יעזבו, כפי שהם מאיימים לעשות אם לא יתמכו בהם וישלמו להם, הכוחות האסלאמיסטיים ייכנסו בקלות לאזור והישגיו של הצבא התימני יימחקו כלא היו.
דומה אפוא שבמאבק בין ממשלת תימן לבין האסלאמיסטים ינצח מי שיצליח לגבור על הבעיות הפנימיות שלו: האסלאמיסטים על קיצוניותם, היוצרת עוינות בקרב אוכלוסיית תימן, וממשלת תימן על השחיתות הפושה במערכותיה, היוצרת ניכור ותסכול בקרב התושבים.
