המשוואה, בהקשר של הסכסוך, אינה חד-משמעית כפי שנוטים לדמיין, משום שהמדוכא לחלוטין אינו משוחרר משאלות מוסריות גם אם הוא מורד בדיכוי ובעושק. הפלסטינים משני צדי הקו הירוק צודקים במאבקם, אולם אין משמעות הדבר שהכל מותר להם. במילים אחרות, הפלסטיני אינו יכול לבצע כל פשע או פעולה אלימה העולה בדעתו ולטעון כי זו זכותו משום שמאבקו צודק.
כמה מבישה היא שתיקתנו הארוכה. כמה מבישה השתקתנו הארוכה על ידי המאשימים והמתייגים והמכנים בשם. כמה מבישים הם אלה שניצלו את מראה הדם כדי להוכיח את התיאוריות שלהם או כדי לעשות בו שימוש פוליטי.
המדכא אינו משוחרר משאלת קרבנו הפלסטיני או מדמו. הקרבן אינו משוחרר משאלת המוסר, אותו מוסר בדיוק העומד בלב הצדק שבמאבקו: השחרור מהדיכוי ומהכיבוש.
חבר הכנסת אימן עודה הפגין אומץ לב מוסרי ופוליטי. מנות נוספות מאומץ הלב הזה יגנו על המאבק: על הצדק שבו מפני העיוות, ועל האנושיות שבו מפני האבדן. אחרת תתדרדר המלחמה בכיבוש אל תרבות מוות וטרגדיה חסרת תועלת. אם אין ברצוננו שזה יקרה, עלינו לשחרר את הבעיה הפלסטינית ממגמות המיליטריזציה והאלימות ההרסנית.
ألاحظ بارتياح هبوب خطاب عقلاني بيننا كان متواضعا في موجات التصعيد الفائتة حدّ العيب. هناك ضرورة لنقد الموت والقتل والعف المدمّر أتى به القاهر الذي يحتل الأرض وشعبها أو ذاك الذي يأتي من المقهور. هذا علما بأن في المعادلة هي قاهر ومقهور، وأن التجربة الإنسانية تثبت أن القاهر ـ أي قاهر ـ لا يلتفت إلى مقهوره إلا إذا تمرّد الأخير وقاوم!