לקראת סוף שנות השמונים ותחילת שנות התשעים של המאה הקודמת החלה לראות אור ספרות שנכתבה על ידי תיאולוגים אשר הגדירו עצמם "נוצרים-פלסטינים". תיאולוגים אלה היו פורצי דרך בכך שהתייחסו לסכסוך הישראלי-פלסטיני מנקודת מבט נוצרית, מתוך הבנה כי לדעת הקהל הנוצרי בעולם המערבי יש חשיבות פוליטית, שעד אז נוצלה רק על ידי הנצרות הציונית לטובתה של ישראל. התיאולוגיה הנוצרית-פלסטינית החדשה נועדה להתעמת עם התנועה הציונית ועם הזיקה המשתמעת שבין תורת ישראל, עם ישראל וארץ ישראל המעוגנת בטקסט המקראי, המקודש גם לנוצרים. כך יכלו התיאולוגים הללו ליטול חלק במאבק הלאומי הפלסטיני ובתוך כך לעצב את ייחודה של הנצרות הפלסטינית ואת הקשר שלה לארץ הקודש.
כחלק מהתפתחותה של תיאולוגיה זו פורסם בשנת 2009 מסמך "קאירוס פלסטין – מסר של אמונה, תקווה ואהבה מלִבו של הסבל הפלסטיני". מסמך זה חובר על ידי מספר תיאולוגים פלסטינים שביקשו להשתמש בתיאולוגיה כדי לחולל שינוי פוליטי בארץ הקודש, ונחתם על ידי ראשי כל הכנסיות והזרמים הנוצריים השונים בארץ בקריאה משותפת לעולם הנוצרי להתערב בסכסוך הישראלי‑פלסטיני. המסמך מסמל בחירה פוליטית ברורה של הכנסיות בארץ הקודש ושל הנהגתן, וביסודו הבנה כי הסכסוך משפיע על קהילת המאמינים והכרה בחשיבותה ובעצמתה הרוחנית של פרשנות כתבי הקודש בהקשר של הסכסוך הישראלי-פלסטיני.
"תנועת קאירוס" נוסדה בדרום אפריקה עם פרסום מסמך קאירוס הראשון נגד משטר האפרטהייד בשנת 1985. המסמך הפלסטיני הושפע ישירות מן המסמך הדרום אפריקאי ובמידה רבה נועד להשוות בין המציאות בישראל לבין זו של תקופת האפרטהייד. לשני המסמכים משותפת תיאולוגיה המבוססת על הקשר – חיבור למציאות המקומית המאתגרת את המאמינים וחתירה לפרשה ולשנותה בהתאם לרעיונות הצדק האלוהי.
מחברי "קאירוס פלסטין" מדגישים כי מטרת המסמך היא העברת מסר לעולם הנוצרי על המתרחש בפלסטין וגיוסם לתמיכה בעם הפלסטיני, לפעולה למען שלום צודק ואף לעיון מחודש ב"תיאולוגיות המצדיקות פשעים המבוצעים נגד בני עמנו ואת נישולם מאדמתם". המחברים מבקשים להתמודד עם התיאולוגיה הנוצרית-הציונית על ידי יצירת פרשנות חדשה לכתבי הקודש באמצעות העלאת שתי טענות תיאולוגיות: ראשית, קריאה הרווחת של הבחירה האלוהית ושל הארץ המובטחת היא לא רק בעייתית אלא גם מסוכנת. שנית, מדינת ישראל פועלת בניגוד לרצון האל. כיבוש האדמה הפלסטינית, הם מדגישים, הוא "חטא נגד אל ואדם, מכיוון שהוא שולל מן הפלסטינים את זכויות האדם הבסיסיות שלהם, אלו שהעניק להם אלוהים". כל תיאולוגיה המבוססת לכאורה על הכתובים, האמונה או ההיסטוריה ומקנה לגיטימציה לכיבוש "עומדת בסתירה לתורה הנוצרית, מכיוון שהיא קוראת לאלימות ולמלחמת קודש בשם בורא עולם".
מחברי "קאירוס פלסטין" קוראים לשינוי פוליטי באמצעות "התנגדות" המבוססת על עיקרון האהבה הנוצרית. בשם האהבה הם מבקשים מההתנגדות הפלסטינית לפעול נגד ישראל באמצעות מאבק לא אלים ובדרכי שלום. "כנוצרים הנתונים תחת הכיבוש הישראלי, אין לנו אלא להתנגד. ההתנגדות היא זכותו וחובתו של כל נוצרי", הם כותבים. אולם זוהי "התנגדות שהגיונה נעוץ באהבה. זוהי התנגדות יצירתית, אפוא, מכיוון שהיא מחויבת ללכת בדרכים אנושיות המביאות בחשבון את אנושיוּת האויב […] ובכך לאפשר את הגשמת מבוקשנו: השבת האדמה, החופש, הכבוד והעצמאות" (סעיף 4.2.3 במסמך). מתוך הקריאה למאבק לא אלים בישראל מציעים מחברי המסמך להצטרף לחרם נגד ישראל, תוך הכרזה "כנה וברורה" שהמטרה אינם נקם אלא "שימת קץ לעוול הנוכחי, שישחרר הן את התוקפן והן את קורבנותיו".
התיאולוגים הנוצרים-פלסטינים קוראים לגורמים שונים, ובראשם הנוצרים בפלסטין, לעשות תשובה על כך שהדירו רגליהם מהמאבק הלאומי הפלסטיני והעדיפו להגן על המקומות הקדושים לנצרות מאשר להילחם למען עמם. הם מבקשים מכנסיות העולם לעשות תשובה ולעיין מחדש בתיאולוגיות הפרו-ציוניות ה"פונדמנטליסטיות ומסוכנות" שהכירו בהן. לדעתם, על הכנסיות להשתחרר מעמדותיהן הנייטרליות ולנקוט "עמדה של אמת ביחס לכיבוש הישראלי בפלסטין". לבסוף פונים מחברי "קאירוס פלסטין" לעם הפלסטיני ולעם הישראלי לפעול לסיום הסכסוך וליצור יחדיו מדינת כל אזרחיה.
מעיין רווה היא מאסטרנטית בחוג למדע הדתות באוניברסיטה העברית, מתמחה בתיאולוגיה נוצרית-פלסטינית עכשווית ועובדת כמנהלת פרוייקטים ביזמה הדתית לשלום ובמרכז ירושלים ליחסי יהודים ונוצרים
