הצהרתו של נשיא ארצות הברית דונלד טראמפ על ההתנחלויות הפתיעה אנשי ימין ישראלים, שראו בבחירתו הזדמנות לשינוי מהותי במדיניות הבנייה בגדה המערבית. אולם העובדה שטראמפ נבחר תוך כדי פופוליזם ובעיטה בנורמות ממסדיות אין משמעותה שהוא יכול להרשות לעצמו לטעות במזרח התיכון כשם שטעו שני קודמיו. האינטרס הקובע בעיניו הוא זה של הבוחרים האמריקאים, שאינם מעוניינים שהממשל הפדראלי ימשיך להשתמש בכספי המסים שלהם כדי לממן מעורבות אינטנסיבית במזרח התיכון.
בסתיו האחרון מלאו 15 שנים לפלישת הכוחות האמריקאים לאפגניסטאן. התחזיות השליליות ביותר ביחס לעלותה של המלחמה באפגניסטאן ובעיראק עמדו בתחילה על כשני טריליון דולר. ערב בחירתו של ברק אובמה לנשיאות פרסמו הכלכלן זוכה פרס הנובל ג׳וזף סטיגליץ וחוקרת המדיניות הציבורית לינדה ביילמס את ספרם ״The Three Trilion Dollar War״, שבו כבר טיפסה ההערכה ל-3.5 טריליון דולר. כיום מוערכות העלויות המצטברות ב-5 טריליון דולר. טראמפ כיזב כאשר טען כי התנגד ליציאה למלחמה בשעתה, אולם במסע הבחירות שלו הדגיש כי הפלישה לעיראק הייתה הרת אסון. בכך הוא יצא נגד העמדה המסורתית של ממסד המפלגה הרפובליקנית.
המלחמה בעיראק, שיאה של המעורבות האמריקאית במזרח התיכון בן-זמננו, היא פצע פתוח בציבוריות האמריקאית. לא זו בלבד שההרפתקה האסונית מומנה מתקציב המדינה, אלא שגם אופן מימונה היה חריג. מאז עצמאותה מימנה ארצות הברית את כל מלחמותיה הגדולות באמצעות העלאת מסים. אולם ממשל בוש הוריד מסים לאורך כל תקופת המלחמה בעיראק ומימן אותה באמצעות העמקת הקיצוצים בהוצאות הממשלה ולהטוטים כלכליים מסוכנים. סטיגליץ, למשל, סבור כי המלחמה בעיראק הייתה גורם מרכזי במשבר הסאבפריים ב-2008, שגרם למיתון החמור ביותר בארצות הברית מאז שנות ה-30 של המאה הקודמת. ברק אובמה אמנם מחה על עקיפת האופן המקובל של מימון המלחמות, אולם לא הפסיק אותו בתור נשיא.
יתר על כן, המלחמה נשענה על מתנדבים, שנקלעו למצוקות קשות ביותר עם חזרתם ולא זכו לתמיכה ראויה מהמדינה. כך דורדר אמונו של הציבור בממשל הפדראלי לתהום. האזרח האמריקאי לא נהנה מהורדות המסים וסבל קשות ממיקור החוץ, ייקור וקיצוץ השירותים והמיתון הכלכלי. טראמפ נבחר, בין היתר, בגלל המצוקות הללו, ולא בכדי סיסמתו היא "אמריקה תחילה". גם הימין הקיצוני שתומך בו בהתלהבות תומך בעקביות בהקטנת הממשל הפדראלי והמעורבות בעניינים שמחוץ לארצות הברית.
ממשל אובמה הוביל לפחות מהלך אחד בעל השלכות ארוכות טווח על מעורבותה של ארצות הברית במזרח התיכון והוא ביסוס העצמאות האנרגטית שלה. סביר להניח כי ממשל טראמפ ינסה להפחית עוד יותר את מעורבותה של ארצות הברית באזור. הסדרה מסוימת על היחסים בין ישראל לבין הפלסטינים, וחיזוק היחסים עם טורקיה, מצרים, ערב הסעודית וירדן, שדעת הקהל שלהן מושפעת מאוד מהמתרחש בשטחים, חיוניים לצורך זה. הדקדקנות של מחלקת המדינה בעניין ההתנחלויות תחת שרביטם של קלינטון וקרי אולי לא תחזור על עצמה, אך התלקחויות עתיות בין ישראל לבין הפלסטינים מנוגדות לחלוטין לאינטרסים של ממשל טראמפ.
