הויכוח המתלהט בישראל בנושא תקיפה אפשרית של מתקני הגרעין האיראנים מעורר עניין, אם לא סערה, ברחבי המזה"ת והעולם. ישראל הוכיחה בעבר כי היא מסוגלת לתקוף בהצלחה מתקני גרעין בעיראק ובסוריה והצהירה פעמים רבות מאוד ב-18 שנים האחרונות כי איראן גרעינית היא סכנה שאסור לה להתממש. מסיבות אלה רבים בעולם מאמינים כי התקיפה הישראלית היא רק שאלה של עיתוי. כמעט ואין ספק שנשק גרעיני בידי איראן יעמיד בסכנה קיומית את ישראל ואולי גם מדינות אחרות במזה"ת.
מתקפה שכזו, מוצלחת במלואה או אפילו רק בחלקה, היא משאת נפשם של אלו הרואים באיראן סכנה ברורה ומיידית והם רבים. מדינות מערביות כמו ארה"ב, בריטניה וצרפת מעוניינות, באופן בלתי פורמאלי כמובן, שישראל היא שתפטור אותם מהסיוט הגרעיני האיראני העתידי מבלי שהן יאלצו לשלם את המחיר הישיר. במידה מסויימת גם רוסיה וסין, המתנגדות באופן מוצהר למתקפה שכזו, לא היו מתנגדות שחיל האוויר הישראלי יעצור את איראן מלממש את השלב האחרון בתכניתה הגרעינית-חימוש טיליה הבליסטיים בראשי נפץ אטומיים. אולם המדינות הלהוטות ביותר לכך, מלבד ישראל, הן המונרכיות הערביות של המפרץ הפרסי ובראשן ערב הסעודית. מאמר זה ידון בהשלכות של מתקפה כזו על האיזור ועל איראן, וינסה להבהיר את המחיר האפשרי שלה.
איראן הבהירה פעמים רבות כי כול מתקפה על מתקני הגרעין שלה, מצד ארה"ב או ישראל, תיענה בתגובה שתכלול מתקפה רבתית על ישראל ממזרח (איראן), מצפון (חיזבאללה וסוריה) ומדרום (עזה על פלגיה השונים). בנוסף, יותקפו מתקני הנפט בצד הערבי של המפרץ, הכוחות האמריקאים המוצבים במפרץ הפרסי, עיראק ואפגניסטאן. לקינוח יסגרו מיצרי הורמוז, דרכם עוברים מליוני חביות נפט כול יום. איראן גם איימה באופן ברור כי תנקום בכול משפחות השלטון במפרץ הפרסי ותפעל באופן ישיר ועקיף להפלתן. במילים אחרות, איראן הבהירה כי במידה והאיום הישראלי/ אמריקאי ימומש המלחמה הקרה המתחוללת כיום במזה"ת תפוך למלחמה חמה ועקובה מדם ונפט. השאלה שרבים לא מסוגלים לענות עליה בבהירות מלאה היא האם איראן תממש את האיום הכמעט אפוקליפטי שלה. לגבי שאלת היכולת הצבאית אין ספק שהיא מסוגלת לכך. מאז סיום מחלמת איראן-עיראק ב-1988 איראן בנתה יכולות צבאיות אסטרטגיות מרשימות ודאגה לכך שבעלי בריתה יצויידו בחלק מהן, במיוחד בכמויות אדירות של טילים מכול הסוגים, כולל כאלה המסוגלים לשאת ראשי נפץ לא קונבנציונלים, כימיים בעיקרם.
המשטר האיראני מצוי כיום בלחצים פנימיים רבים. רבים מקרב הדור הצעיר איבדו את אמונם במשטר הקיים. מתקיים מאבק איתנים בין דור מייסדי המהפכה, בהנהגת עלי ח'מינאי, עלי-אכבר רפסנג'ני ומוחמד ח'תאמי לבין דור ההמשך בהנהגת נשיא איראן אחמדניג'אד. הכלכלה האיראנית מצוייה במשבר חסר תקדים, גם בגלל הסנקציות הכלכליות המתמשכות, אך גם בגלל הפניית משאבים כלכליים אדירים למכונת המלחמה האיראנית, על כול שלוחותיה המזרח-תיכוניות. התוצאה היא אבטלה גבוהה, אינפלציה משתוללת ועליית מחירים הפוגעת בשכבות הנמוכות, עיקר משענתו של המשטר. ככול הנראה המשטר המהפכני מצוי במלחמת השרדות אמיתית.
למרות הנאמר לעיל רוב אזרחי איראן, כפי שהראו סקרים רבים, תומכים במדיניות הגרעינית של מדינתם. הם רואים אותה כזכותה הריבונית של מעצמה אזורית, במיוחד כאשר שכנתה ממזרח, פקיסטאן, מחזיקה ביכולת כזו ולא כל שכן ישראל. אמנם הסקרים לא בדקו האם הכוונה לגרעין למטרות שלום או מלחמה, אך האזרח האיראני הממוצע חכם דיו להבין כי ניתן לממש את שתי המטרות כאחת.יוצא מכך כי גם מרבית האיראנים המעוניינים להחליף את המשטר הנוכחי, יראו במתקפה על מתקני הגרעין איום ישיר על הריבונות של מדינתם וצפויים להעניק תמיכה כמעט גורפת לתגובת נגד צבאית. באופן פרדוקסאלי, כפי שבדרך כלל נהוג במזה"ת, תקיפת מתקני הגרעין האיראניים, עלולה לאחד את העם וההנהגה באיראן ולהעניק חיוניות מפתיעה למשטר המצוי בנקודת שפל כמעט חסרת תקדים מאז המהפכה ב-1979.
מקבלי ההחלטות בישראל מצויים באחת הדילמות הקשות ביותר מאז הקמת המדינה. נתניהו השווה את אחמדינג'אד להיטלר, ברומזו כי הראשון שואף להשלים את משימתו של האחרון, והזהיר שלא יאפשר זאת. אני לא בטוח כי לנגד עיניו עומד גם השיקול הפנים איראני שפורט קודם לכן וכל שכן האינטרסים של מדינות ערביות ומערביות. כראש ממשלת ישראל משימתו העיקרית היא השמירה על בטחון מדינתו, כפי שמנחם בגין ואוהד אולמרט עשו לפניו. עם זאת עליו להיות מוכן בעצמו ולהכין את ישראל להשלכות הכמעט ודאיות של תגובת נגד איראנית. לשם כך עליו כן לאפשר קיום דיון ציבורי ישראלי מקיף בסוגיה, אשר תלויה מעל ראשנו כבר שני עשורים.
