האביב הערבי שינה את חוקי המשחק הפוליטיים בטוניסיה ובמצרים ואִפשר לתנועות אסלאמיות כגון "האחים המוסלמים" להשתתף בבחירות. הסיכוי שמפלגות הקרובות ל"אחים המוסלמים" תגענה לשלטון מפחיד רבים במצרים ומחוצה לה. אחת הדרכים לנסות לשער מה יקרה כאשר הסניף המצרי של התנועה יגיע לעמדות כוח היא באמצעות השוואה לסניפים אחרים של "האחים המוסלמים", כגון חמא"ס.
לפני שמשווים את "האחים המוסלמים" במצרים לחמא"ס מעניין לבחון את מעמדם של סניפי "האחים" במדינות ערביות שונות. בסוריה, "האחים המוסלמים" ניהלו מאבק אלים נגד המשטר, ובשנות השמונים הם חוסלו. בירדן הקפידו "האחים המוסלמים" לשתף פעולה עם השליטים, ולכן הם שרדו ובכוחם להשפיע עד היום. במצרים, "האחים המוסלמים" נטשו את דרך האלימות ולכן המשטר אִפשר להם לשרוד, לתפקד ולהשפיע. לו היו "האחים" במצרים אלימים, ואילו היו מסכנים את המשטר, השלטונות לא היו מאפשרים להם לשרוד והאמריקאים היו מכניסים אותם לרשימת תנועות הטרור. המסקנה העולה מהשוואה זו היא כי ההשתלבות הפוליטית של "האחים" במערכות השלטון משתנה ממדינה למדינה.
ההבדל העיקרי בין "האחים" לבין חמא"ס נעוץ בעובדה ש"האחים" אינם מסתערים על הבחירות במלוא כוחם. הם מציגים מועמדים רק למחצית מהמושבים בפרלמנט המצרי, והם אינם מציגים מועמד רשמי לנשיאות. רבים מתקשים להסביר החלטה זו. יהא ההסבר לכך אשר יהא, ברור לחלוטין שהתנהגות זו שונה לגמרי מזו של חמא"ס, שבבחירות ברשות הפלסטינית "הלך על כל הקופה".
נקודה נוספת המבליטה את ההבדלים שבין "האחים המוסלמים" ובין חמא"ס היא הפיצול בתוך התנועה במצרים. בשנת 1996 פרשה קבוצה מקרב "האחים" והקימה מפלגה פוליטית שגיבשה מצע מתון מאוד, בייחוד בכל הקשור למעמדם של הקופטים במצרים. למעשה חלק מההנהגה שלהם היו קופטים, וניתן לראות בכך שיתוף פעולה נדיר בין הנוצרים במצרים לבין יוצאי "האחים המוסלמים". אמנם המפלגה דוכאה בידי מנהיגות "האחים" ובידי המשטר המצרי, אך השנה היא הוקמה מחדש ואף הודיעה על השתתפותה בבחירות הקרבות. אם כן, בקרב "האחים" ובסביבתם פועלים גם כוחות מתונים, ואם נחזור להשוואה בין "האחים" לחמא"ס נוכל לומר שגם אם בקרב החמא"ס יש קבוצות המחזיקות במגמות מתונות (וייתכן מאוד שכך הם פני הדברים), הרי שהן שומרות על דממה. ייתכן שבעתיד הן תפעלנה בגלוי, אבל בינתיים הדבר אינו נראה באופק.
ובעניין ישראל. עמדת "האחים" כלפי ישראל היא ביקורתית מאוד. יש מהם הרואים בישראל גורם זר באזור שיש להיפטר ממנו, אולם אחרים מחזיקים בגישה פרגמטית יותר. ח'ירת אל-שאטר הודיע שמצרים בהנהגת "האחים" לא תצא למלחמה נגד ישראל, ואבו אל-פתוח, חבר-לשעבר ב"אחים" שסולק משורות התנועה כאשר הציג עצמו כמועמד לנשיאות מצרים, ציין שיש לכבד הסכמים – וכוונתו, כמובן, להסכם עם ישראל. עמדות אלה שונות במידה ניכרת מהקו של החמא"ס, שמנהיגיו אינם מוכנים לדבר על החובה לכבד הסכמים אלא רק על ניסוח הסכמים חדשים קצרי מועד, כמו הודנה למספר שנים נקוב מראש.
קשה לדעת כיצד ינהגו "האחים" במצרים אם יגיעו לעמדות כוח והשפעה, אבל עד כמה שניתן ללמוד ממכלול הגישות של "האחים" בעולם הערבי ומההיסטוריה של "האחים" במצרים מדובר בתנועה פרגמטית המסוגלת להתאים את עצמה לנסיבות הפוליטיות השונות. וכיוון שישראל משפיעה במידה מכרעת על הנסיבות הפוליטיות במזרח התיכון, עלינו להביא בחשבון שמדיניותה תשפיע על המדיניות המצרית, אם וכאשר תהיה תחת הנהגת "האחים". מדיניות חוץ שחצנית ומתנשאת, נוסח פרשת דני איילון ושגריר טורקיה, תעלה לישראל ביוקר ותחליש אותה. מדיניות מתוחכמת המסוגלת לתעדף את האינטרסים של ישראל ולהתפשר במידת הצורך תאפשר דו-קיום גם לצד "האחים".
