המהפכות בעולם הערבי, שהובילו להפלת חלק מהמשטרים הערביים, ותנועת החרם העולמית נגד ישראל (BDS) הן שני צדדים של אותה מטבע קטרית. המדינה הקטנה ביותר במזרח התיכון מנהלת מזה עשור מסע סדור ושיטתי להבניית סדר משטרי חדש במזרח התיכון המשלב בין לאומיות ערבית לבין אסלאם פוליטי.
יציבותה הפנימית של נסיכות קטר מושגת בזכות הרכבה הדמוגרפי – כ-300 אלף אזרחים וכמליון מהגרי עבודה זרים; מדיניות רווחה נדיבה ביותר; חיזוק התרבות והזהות הלאומית (בין היתר באמצעות הענקת תמריצים לגברים קטרים בגין נישואין עם נשים קטריות ואיסור על הנשים המקומיות להינשא לזרים) וכמובן תמיכה באסלאם הפוליטי. אולם שליטי קטר חותרים לעמדת מפתח והשפעה אזורית, וזאת עשו באמצעות קשרים מיוחדים שרקמו עם שלושה אישים: השיח' יוסף אל-קרדאוי, עזמי בשארה וח'אלד משעל.
קרדאוי, הנחשב לגדול הפוסקים הפעילים כיום בעולם ההלכה הסוני, העניק גושפנקא דתית להפלת המשטרים האוטוריטריים הערבים ונשלח לכיכר תחריר במצרים כדי לקרוא למהפכנים הנוצרים והמוסלמים לאחד כוחות. עזמי בשארה, חבר הכנסת לשעבר והפילוסוף והוגה הדעות הערבי, שימש מצפן למהפכנים הצעירים בתוניסיה, מצרים, סוריה ולוב ועודדם לעבור משיח של זעם לשיח של מהפכה. ח'אלד משעל, ראש הלשכה המדינית של חמאס, התנתק מ"ציר ההתנגדות" הנמתח בין איראן, סוריה וחזבאללה, חבר לקטר והפך אותה לשותפה מרכזית, לצד מצרים, במאמצי התיווך בין חמאס לבין ישראל.
השיח ההגותי והפוליטי של עזמי בשארה, שאותו הוא מקדם בספריו, מאמריו וראיונותיו לתקשורת, השיח המדיני החדש שמוביל ח'אלד משעל בזירה הפנים-פלסטינית ובזירה הבין-לאומית, והשיח המדיני שמוביל אמיר קטר דומים מאוד. התמונה המתגבשת היא של חתירה משולבת להשגת שלושה יעדים מרכזיים: בניית דור חדש של משכילים ערבים שימלאו תפקידי מפתח במשטרים החדשים וישלבו בין ערביות, אסלאם וליברליזם; יצירת דה-לגיטימציה לכיבוש הישראלי בשטחים ולגיטימציה להקמת מדינה פלסטינית עצמאית; וקידום שיח ערבי-אסלאמי גאה ולא מתרפס מול המערב.
ערוץ אל-ג'זירה, ערוץ נוסף האמור להיחנך בעתיד, עיתון בשם "אל-ערבי אל-ג'דיד" ואתרי אינטרנט שונים הם אימפריה תקשורתית קטרית רבת עוצמה, שעזמי בשארה משחק בה תפקיד מרכזי. פעילותו הנמרצת של בשארה בנושאי חינוך ותרבות מבססת, בין היתר, את האותנטיות הערבית התרבותית של קטר ומנהיגיה, ומאפשרת לה לסלול דרך אל לבותיהם של מיליוני צעירים ערבים המייחלים לשיח ליברלי חדש.
קרדאוי ומשעל משתלבים היטב בתמונה הזו. פעילותו הנמרצת של קרדאוי לקידום גישת ה"וסטיה" (דרך האמצע), המקדשת את הלכידות הפנים-אסלאמית ומתירה פתיחות כלפי המערב מתוך עמדה של שווים ולא של כפיפים, מעניקה לאמיר קטר תשתית הלכתית לאימוץ שני נתיבים מדיניים מקבילים: הסתייעות במערב לצורך הגנה מפני איומים חיצוניים, וגילוי אהדה ותמיכה בתנועות האסלאמיות ברחבי המזרח התיכון.
בשיח של ח'אלד משעל חל שינוי ממאבק מזויין למאבק פוליטי, גם אם נחוש ובלתי מתפשר, שמטרתו לשכנע את העולם במרכזיות הפוליטית של חמאס ובלגיטימיות שלה במערכת הפלסטינית. השינוי הזה נראה תוצאה של שהותו הממושכת של משעל בחצר האמיר בקטר. מנהיג חמאס שאב מקרדאוי את כשרונו "להתנצח בנועם" עם ישראל ועם המערב, ומעזמי בשארה את מנהגו לדבר בשפה המכבדת זכויות אדם וקדושת החיים במקום בשפה של ג'יהאד המקדשת את המוות ומעוררת סלידה כלפי האסלאם. בשארה משוכנע זה שנים רבות, והדבר ניכר בפעילותו הציבורית, כי סיום הכיבוש הישראלי בשטחים יבוא על כנפי שיח של התנגדות לאפרטהייד ולא בזכות שיח אנטישמי ואנטי-יהודי.
למגמה הזו מתחבר עומר אל-ברגותי, יליד קטר ממוצא פלסטיני העומד בראש תנועת החרם העולמית (BDS) אשר הוקמה בשנת 2005 במטרה לקדם חרם אקדמי, כלכלי ותרבותי נגד ישראל. בדומה לבשארה, ברגותי אינו מאמין בפתרון שתי המדינות ופועל לקידום רעיון ה"מדינה האחת" במטרה לקעקע מן היסוד את ההגמוניה היהודית הקיימת בין הים לנהר. הפעילות הענפה של תנועת החרם ברחבי העולם וההצלחות שהיא רושמת לאחרונה מעידות על מקורות תמיכה ומימון נדיבים. אפשר לתהות עוד האם הממשל האמריקאי, אשר נואש מהסרבנות הישראלית לקידום הסדר מדיני, עומד מן הצד לנוכח שיח החרם הבין-לאומי נגד ישראל.
הנסיון המצטבר של עמים ומדינות מוכיח כי סרבנות מדינית המיטה על הצד החזק הסדרים שהיו גרועים יותר עבורו מההצעות הקודמות שהונחו על השולחן. קטר היא מדינה קטנה במזרח התיכון אך משאביה מאפשרים לה עצמה נדירה ויכולת השפעה על היציבות האזורית. חשוב לרתום אותה לקידום הסדר מדיני עם ההנהגה הפלסטינית, משום שהמחיר רק הולך ומאמיר.
רונית מרזן, ד"ר להיסטוריה של המזרח התיכון, מלמדת בבית הספר למדע המדינה באוניברסיטת חיפה. היא שירתה 32 שנה בקהילת הבטחון והמודיעין.
