גל האלימות הנוכחי, שהחל באוקטובר האחרון, הגיע אתמול והיום לשיא נוסף. ראש הממשלה הכריז כי בכוונת ממשלתו להגיב בסדרה של צעדים מהירים: סגירת הפרצות בגדר ההפרדה בעוטף ירושלים ובאזור חברון, החמרת האכיפה כלפי שוהים בלתי חוקיים וסגירת ערוצי תקשורת פלסטיניים מסיתים. אולם אף אחד מהצעדים הללו, ביחד או לחוד, לא יתרום להפחתת גל הטרור. אולי אף להיפך.
גדר ההפרדה פרוצה לרווחה. היא נבנתה בתואנה בטחונית, אולם מראשיתה נועדה ליישם תכנית פוליטית חד-צדדית מעל ראשו של הציבור. לא זו בלבד שהיא איננה מונעת את מעברם של עשרות, אם לא מאות אלפים, של פלסטינים ביממה לשטח ישראל, אלא שהתוואי שלה והשלכותיה על החיים בשטחים מגבירים בקרב הפלסטינים את הייאוש והתסכול שמייצרים את המוטיבציה לטרור היחידים.
עצם היותם של פלסטינים תושבי השטחים "שוהים בלתי חוקיים" בישראל הוא תולדה של משטר ההפרדה אשר נוצר בעקבות הסכמי אוסלו. מהלך מוגבל וזמני, שהיה אמור להסתיים בהסדרה של מדיניות המעברים, הפך קבוע, והאנומליה הפכה לנורמה. השטחים בותרו לקנטונים ומשטר של אישורי כניסה נצלניים, גדרות ומחסומים הפך את שגרת חייהם של תושביהם. אולם ה"חיים עצמם" חזקים מכל חומה: אין ספור דוגמאות מההיסטוריה מלמדות שהצורך לעבוד ולהתקיים מצד אחד, והצורך בכוח עבודה זול מהצד השני, מתגברים על כל מכשול קרקעי.
אנו חולקים את הארץ עם מיליוני פלסטינים, ובטחוננו ורווחתנו תלויים לבלי הפרד בבטחונם וברווחתם. מניעת עבודה בישראל מעשרות רבות של אלפי תושבי השטחים רק תחמיר את העוני, הייאוש והתסכול בקרבם ותדחף אותם אל מעגל האלימות. מציאות זו תשליך לרעה גם על היחסים בין יהודים לפלסטינים אזרחי ישראל.
גם ההתמקדות הישראלית בהסתה הפלסטינית מחמיצה את העיקר. בתקשורת הפלסטינית יש אכן הסתה קשה לעתים, והמידע שזורם ברשתות החברתיות מגביר את השנאה והתסכול. אולם העיתונות והפייסבוק הם בסך הכל מראה המשקפת את המציאות שנוצרה בשטח: כיבוש, אפליה, עוני וייאוש. הבעיה אינה במראה אלא במציאות.
אינתיפאדות היו גם בעידן הכרוזים והטלוויזיה ומהפכות התחוללו גם לפני המצאת החשמל. ראש הממשלה, המתמקד בהסתה הפלסטינית, הוא ספק מניפולטור ספק עיוור למציאות. הכיבוש הוא המייצר את תחושות השנאה והתסכול, ומציאות של תקווה ושל שגשוג היא פתח הכרחי לשינוי המצב.
אין פתרון צבאי לבעיות פוליטיות ותרבותיות. הטרור יחוסל רק כאשר ישראלים ופלסטינים ייהנו משוויון, יכבדו זה את זה ויכירו בזכויותיו של הצד השני. ההנהגה הפוליטית הנוכחית בישראל לא מסוגלת לכך, ולפיכך הכדור נמצא בידי הציבור. מי בעד חיסול הטרור שירים את ידו!
