בנימין נתניהו מרבה להחמיא לעצמו. בסוף השבוע דֻווח ב"הארץ" כי בשבועות האחרונים הוא נוהג לומר לפוקדי משרדו "אני רואה את הדברים בצורה נכוחה. אני אחרון הדינוזאורים שלא טעה לראות באביב הערבי את הקִדמה והאחווה דוהרות לעברנו בכל המהירות."
לא ברור למי הוא הקשיב ועם מי הוא התפלמס בתחילת ימי "האביב הערבי". ייתכן שבכנסת היו שדיברו על כך שהליברלים עתידים להוביל את טוניסיה ואת מצרים, אולם בקרב חוקרי המזרח התיכון המודרני והאסלאם היו רבים שציפו לכך שהמפלגות האסלאמיות הן שתנצחנה בבחירות. אין ספק שנתניהו לא היה היחיד שהבין שבבחירות דמוקרטיות יש למפלגות אלה סיכוי רב להצליח.
אולם הבעיה המרכזית איננה כיצד נתניהו זוכר את העבר אלא כיצד הוא מבין את ההווה ואת העתיד. עדות לתפיסתו מצויה בנאום שנשא בכנסת ב-23 בנובמבר 2011, שבו הוא התגאה בכך שראה ש"גל אסלאמיסטי ישטוף את מדינות ערב, גל אנטי-מערבי, גל אנטי-ליברלי, גל אנטי-ישראלי, ובסוף גם גל אנטי-דמוקרטי." האומנם זה מה שקרה?
כאשר בוחנים את מצרים רואים שמרבית הנבואות של נתניהו הופרכו. במקרים מסוימים העדויות מצביעות על ההפך הגמור, ואילו במקרים אחרים התמונה מורכבת. ודאי שהיא איננה כל כך ברורה וכל כך שחורה כפי שהוא תיאר בדבריו באותו נאום בכנסת.
"גל אנטי-מערבי". מאז שמחמד מורסי נבחר לנשיא, פניה של מצרים לשיתוף פעולה עם המערב. מצרים נאלצת להתמודד עם משבר כלכלי חמור והיא נזקקת להשקעות של מדינות המערב ולנכונותן להתחשב בה כדי להיחלץ מהמצב הזה. היא פונה לסיוע מארצות הברית ומהבנק העולמי, ובתוך כך "מכופפת" לא אחת את המשפט המוסלמי; היא מנסה למשוך תיירים למצרים, גם כאלה שישתו בירות ויסתובבו בחופיה בביקיני; והיא מארגנת משלחות של אנשי עסקים אמריקאים למצרים. כאשר כמה חמומי מוח מתפרעים בהפגנות אנטי-אמריקאיות, המשטר משתלט עליהם ומצטדק על כך שלא עשה זאת במהירות רבה יותר. זה לא "גל אנטי-מערבי" אלא מדיניות של שיתוף פעולה עם המערב, שאמנם נתקלת לעתים במהמורות אך מיד חוזרת לתלם.
"גל אנטי-ליברלי". אכן, בתחום זה ניכרים מתחים רבים ופועלים כוחות שונים. לא ברור כיצד ייראו חוקים הקשורים לקבוצות חלשות כגון נשים, קופטים ובעלי נטיות מיניות לא הטרוסקסואליות. במצרים יש מרכיבים שמרנים מאוד באוכלוסייה, ואלה ייאלצו להתפשר עם גורמים הנוטים לליברליות. סביר להניח שתימצא פשרה; היא לא תהיה ליברלית, אך כנראה שהיא גם לא תהיה אנטי-ליברלית.
"גל אנטי-ישראלי". ובכן, מורסי מכיר בהסכמי השלום, ומצרים, לפחות לעת עתה, איננה מנהלת מאבק נגד ישראל. יתר על כן, לאור השתוללותם של גורמים אסלאמיים קיצונים ואלימים בסיני, המהווים אויב משותף לישראל ולמצרים, המצרִים עושים יותר כדי להדביר את אויביה של ישראל משמבארכ עשה בזמנו. מדוע לכנות את המצב הזה "גל אנטי-ישראלי"?
"גל אנטי-דמוקרטי". מצרים וטוניסיה ניהלו סוף סוף בחירות חופשיות. בטוניסיה נבחר נשיא ליברלי ואילו במצרים מכהן נשיא אסלאמיסטי מתון שנבחר על קוצו של קול. עד "האביב הערבי", הבחירות במדינות אלו היו פארסה. מה אפוא ההצדקה לכנות את המצב הזה "גל אנטי-דמוקרטי"?
"גל אסלאמיסטי". אכן, המפלגות האסלאמיסטיות ניצחו בבחירות, אולם אלה זרמים אסלאמיסטים מתונים הנלחמים באסלאמיסטים קיצוניים, כולאים אותם ואף הורגים בהם. דומה שראש ממשלת ישראל אינו מסוגל להבחין בין גורמים קיצוניים, שהם אכן אנטי-מערביים, אנטי-דמוקרטיים ואנטי-ישראליים, לבין אסלאמיסטים מתונים, שכל המונחים הללו אינם חלים עליהם כלל.
זו אחת הבעיות העיקריות של נתניהו. בהיעדר כלים אינטלקטואלים ופתיחות מחשבה, ובשל חלוקה נוקשה של "טובים" ו"רעים", אין ביכולתו להבין מצבים מורכבים ולכן, גם לא להבין את המתרחש כיום במזרח התיכון. נכון שעליית גורמים אסלאמיסטיים מתונים מכניסה חוסר ודאות לאזור, ונכון שביכולתם של גורמים אלה לסכן את ישראל. אולם אם ישראל תנקוט מדיניות שקולה ואחראית – ואגב, בהרבה מקרים היא עושה זאת, ולכן שיתוף הפעולה הביטחוני ממשיך להתקיים – המדינות שחוו את "האביב הערבי" לא תצאנה בריש גלי נגד ישראל. לעומת זאת, מלל הפוגעני של נתניהו והצלחתו להקפיא את המשא ומתן עם הפלסטינים עשויים לפגוע ביחסי המדינות הללו וישראל.
דווקא משום ש"הקדמה והאחווה" אינן דוהרות לעברנו, כפי שציין נתניהו, ודווקא משום שאנחנו מצויים בעידן של חוסר ודאות, ראוי היה שראש ממשלת ישראל ייזהר בלשונו וינסה לייצר הזדמנויות לשיפור יחסינו עם שכנינו. אילולא כן, ולאור נפיצותו של המצב, נבואתו של נתניהו על נטייה אנטי-ישראלית של מצרים אכן תגשים את עצמה.
