האחים היהודים הם אוסף של מפלגות המשתמשות ביהדות לצרכים פוליטיים. בקרב מנהיגיהן ופעיליהן יש מגוון דומה של אנשים.
כתנועה פוליטית, לאחים המוסלמים יש צורך למשוך תומכים ואוהדים שכולם חיים במאה ה-21. לכן הם ניסחו מצע פוליטי וחברתי. חלקים מהמצע הזה הם תרגום של דת ישנה לפוליטיקה ולחברה המודרנית, ולכן הוא משקף בהכרח את הדיסוננס בין אידיאולוגיה לבין פרקטיקה. מידת הצלחתה ארוכת הטווח של הפוליטיקה הדתית מצויה ביחס הפוך לעצמתו של הדיסוננס הזה.
הוא הדבר ביחס לאחים היהודים.
האחים המוסלמים היא תנועה פופולרית בציבור הערבי והמוסלמי. בקרב תומכיהם יש דתיים ומסורתיים, מקפידים ומזלזלים, צדיקים ורשעים, שמרנים ופלורליסטים, אוהבי אדם ומיזנתרופים, קיצונים ומתונים. רבים מהם אינם רוצים לחיות במדינת הלכה למעשה, אולם גם לא אכפת להם שהדת תהיה נוכחת יותר במרחב הציבורי. הם מאמינים שכך יהיה טוב יותר לחברה ולפרטים המרכיבים אותה.
כך גם מצביעיהם של האחים היהודים.
יריבויות פנים-ארגוניות, בעיות חברתיות-כלכליות מחריפות בין האוכלוסיות השונות במדינה, ותחושת איום על זהותה של המדינה, כל אלה הובילו להקצנה בשיח של האחים היהודים ולניצול המצוקות האמיתיות בנסיון לגייס תומכים נוספים. ההקצנה הובילה לחידוד הפערים בחברה הישראלית ולתגובת-נגד בתוך האחים ובקרב מצביעיהם, אשר הזהירה מהרסנותה של טהרנות יתרה וחששה לגורל השותפות הלאומית. בתוך האחים היהודים ניטש כיום מאבק על הפלורליזם, הסובלנות לאחר, וגם על מקומה של הדת במדינה. מופעל עליהם לחץ פנימי וחיצוני להיות "ממלכתיים", והוא נושא את אותותיו.
כך גם אצל האחים המוסלמים.
האחים המוסלמים היו במשך עשרות שנים באופוזיציה והם נבנו מכשליו ומכשלונותיו של הסדר הישן. בהדרגה הם תפסו את מקומה של רשת התמיכה החברתית הקורסת של מדינת הלאום, וארגוניהם החברתיים והכלכליים החליפו את מוסדותיה המסתיידים והמסתאבים של המדינה בקרב שכבות הולכות וגדלות בציבור. כאופוזיציה, הם יכלו להרשות לעצמם לזעוק חמאס תחת כל עץ רענן, ולא נדרשו להציג פתרונות ריאליים לבעיות פוליטיות, חברתיות וכלכליות שגילן כגיל האנושות.
גם האחים היהודים החליפו את מוסדות המדינה בקרב אוכלוסיית מצביעיהם, בדרך כלל בתמיכתה ובסיועה של המדינה – במחדל ובמעשה. עם זאת, הם לא היו מפלגות אופוזיציה נרדפות אלא נטלו חלק, בכסות משתנה ובהרכבים שונים, בקואליציות של רוב ממשלות ישראל. הם ייצגו אוכלוסיות שחשו, בצדק או שלא בצדק, פריפריה שולית וחסרת השפעה במדינה על אף שהן הולכות וגדלות. אולם האחים היהודים מעולם לא שלטו בממשלה ומעולם לא ניהלו את המערכות המורכבות של הביורוקרטיה המדינתית – צבא, כלכלה, משפט ועוד. להלכה היהודית ניתן מעמד עליון בענייני אישות, אולם מוסדות המדינה מעולם לא נוהלו על פי ההלכה, ובמקומות שבהם נעשה כן (למשל מכוח פקודת סדרי השלטון והמשפט) היישום היה בדרך כלל מעשי וגמיש, כמתבקש בחיים המודרניים. כאשר נציגים של האחים היהודים התמנו לשרים ולסגני שרים הם לא יכלו ולא ניסו, וספק אם באמת רצו, לנהל את פעילות משרדיהם על פי ההלכה: מוסדות המדינה והחיים המודרניים היו חזקים מהם.
אין סיבה להאמין שהאחים המוסלמים ינהגו אחרת. למעשה, המציאות מוכיחה שככל שהם עברו מאופוזיציה למוסדות השלטון, ובעיקר לאחר פרוץ ה"אביב הערבי", השיח שלהם התמתן והפך זהיר ופרגמטי יותר, והפוליטיקה שלהם השתכללה והפכה גמישה יותר. כמעט ניתן לחוש את ידיהם של מנהיגיהם מעסות בכאב את צדעי ראשיהם כאשר הם מבינים את היקף הבעיות הארציות והחילוניות מאוד שהם ייאלצו להתמודד עמן מהיום. דברים שרואים במסדרונות הממשל לא רואים בבית המדרש.
מצביעיהם של האחים המוסלמים אינם מטומטמים. העובדה שהם מצביעים עבור התנועה אין משמעותה שהם מאמינים בכל תו ופסיק המופיע במצע שלה, וספק אם חמישה אחוזים מהם בכלל קראו את המצע, כולו או קצתו, או יודעים מה מופיע בו. אלא שבתור אלטרנטיבה שלטונית האחים המוסלמים הם היחידים שהיו בשטח, וככל שהמדינה עינתה אותם כך הם רבו ופרצו. כעת, ככוח שלטוני, האחים המוסלמים נדרשים לשפר את מצב בוחריהם בעולם הזה ולא בעולם הבא. על כך הם יישפטו בקלפיות.
הוא הדין בבוחריהם של האחים היהודים.
האחים המוסלמים והאחים היהודים יכולים לשנות את כללי המשחק ולכפות דיקטטורה או משטר דתי סמכותני אם, ביום מן הימים, יזכו ברוב גדול בקלפיות. אולם הבטחות לעולם הבא שלא תגובינה בהצלחות כלכליות וחברתיות בעולם הזה תחלשנה את שלטונם. האביב הוא עונה מחזורית, וכשם שנפלו דיקטטורות חילוניות באביב הערבי, דיקטטורות דתיות, אם יקומו, ייפלו באחד מהאביבים הבאים.
עורו, אחים אנחנו.