חבּיבּ דינאי, ידיד יזידי עקור מסינג'אר, מתעד בימים האחרונים את החוויה הקשה של בריחת העקורים העיראקים בדרך-לא-דרך רצופת הסכנות, הפחדים והקשיים לאירופה, הארץ המובטחת של קורבנות המלחמה הנוראה במזרח התיכון. קטע הווידאו המצורף ממחיש מספר רגעים מן המסע הקשה בהרי כורדיסטאן לכיוון הגבול העיראקי-תורכי. להלן סיפורו, כפי שסיפר לי בשיחה טלפונית מאיסטנבול, מוקדם יותר היום:
בשעה שמונה בערב התקשר אלינו המבריח ואמר לנו "הכינו את עצמכם, אנו יוצאים לדרך". אחרי שנפרדנו מההורים והמשפחה נסענו ברכב, למעלה מ-70 יזידים ועוד שני כורדים-מוסלמים, אל ההרים של אזור זאח'ו. חצי שעה לאחר חצות הלילה עלינו על מיניבוס שהסיע אותנו אל הר אחר.
בשעה אחת בלילה התחלנו בצעידה בשלג, כפי שניתן לראות בקטעי הווידאו, משך 10 שעות. כל שעה-שעתיים בערך נפלו נשים שהיו בקבוצה שלנו בשלג הקפוא והצורב, כפי שרואים בווידאו. ילדים שהיו איתנו סבלו מאוד ובכו לאורך כל הדרך. ראיתי את המוות בעיניים כל הזמן. זו הפעם הראשונה בחיים שלי שהרגשתי שאני עומד בפני המוות.
אחרי שעות של סבל נוראי ועייפות שקשה לי לתאר הגענו לגבול העיראקי-תורכי. בדרך לשם חצינו ארבעה או חמישה רכסי הרים מושלגים. בשביל להגיע אל הגבול עצמו היינו צריכים לרדת במדרונות תלולים מאוד בהרים, שניתן לראות בקטעי הווידאו. הדרכים בהר היו צרות ומושלגות והסכנה שבהליכה בהן הייתה מורגשת לכל אחד מאיתנו. היה קשה מאוד שלא למעוד וליפול וזה קרה לכולנו לא מעט.
בהמשך עלינו על מכוניות ונסענו משם בכבישים מכוסי שלג וחלקים באופן שקשה לתאר. הנסיעה בדרכים האלה הייתה עבורנו מפחידה יותר ומסוכנת יותר אפילו מן ההליכה בדרכים המושלגות בהר. לאחר מכן התחלנו שוב בצעידה של ארבע שעות פחות או יותר, כדי להגיע למחוז ואן בתורכיה, שם קנינו כרטיסים לאוטובוסים גדולים, שעלו לנו 75 דולר לאדם. הדרך משם לאיסטנבול ארכה יותר מ-30 שעות והייתה קשה ונוראה יותר מהדרך בהר.
קבוצתנו, שמנתה כ-75 איש, אישה וילד, הייתה בדרך כשלושה ימים תמימים. אני חושב שזה היה הזמן הכי קשה שעברתי בחיי. אומרים שבכל יום עוזבים את עיראק לפחות 100 יזידים בדרך הנוראה הזו, ויש שאומרים שהמספר גדול עוד הרבה יותר. היזידים רוצים לצאת היום מעיראק בכל מחיר, בגלל המצב הקשה אחרי האירועים שקרו לקהילה שלנו, בגלל המצב הביטחוני ובגלל שכיום אין עוד מקום בעיראק ובמזרח התיכון בכלל ליזידים ולבני מיעוטים. אנחנו לא יכולים עוד לחיות בארצותינו.
