התמונות המחרידות של זקנים וטף מורעבים בעיירה הסורית מדאיא, שפורסמו ברשתות החברתיות ובכלי התקשורת בעולם, העלו מחדש לסדר היום את אחת התופעות המחרידות ביותר במלחמת האזרחים הסורית – השימוש בהרעבה כאמצעי להשגת מטרות צבאיות ופוליטיות. עד לפני שנה היה משטר אסד הכוח היחיד בסוריה שנקט אסטרטגיה כזו, אך מאז הצטרפו אליו דאע"ש ומורדים אסלאמיסטים.
כמיליון אזרחים חיים תחת מצור בסוריה כיום; כ-20% חיים תחת מצור בו-זמני של דאע"ש ושל משטר אסד בעיר דיר א-זור וכ-3% חיים תחת מצור של מורדים אסלאמיסטים על העיירות השיעיות פועה וכפראיא בצפון-מערב סוריה. היתר נמצאים תחת מצור בלעדי של משטר אסד ובעלי בריתו: בכיס של עיירות סוניות בצפון מחוז חומס שבו חיים כמעט רבע מיליון איש, בשכונת אל-וער בעיר חומס שבה חיים 125,000 איש, במדאיא ובזבדאני (שכמעט רוקנה מתושבים) שבהן חיים 42,500 איש והיתר בפרברים של דמשק ובכיסים קטנים יותר. עד כה הומתו ברעב 638 סורים ופלסטינים-סורים, רובם המוחלט נצורים על ידי משטר אסד ובעלי בריתו ו-12 מתוכם בעיר דיר א-זור הנצורה גם על ידי דאע"ש. המורדים ודאע"ש החלו להשתמש בהרעבה רק במהלך 2015, ואזרחים מצליחים לשרוד בזכות מזון שאגרו ובזכות העובדה שהמשטר מצניח אספקה למובלעות הנצורות באזורים הנתונים לשליטתו.
ילד רעב במדאיא בשבוע שעבר (ערבית עם כתוביות באנגלית). מדיניות ההרעבה פוגעת במיוחד בילדים ובזקנים.
משטר אסד החל להשתמש בשיטת המצור באפריל 2011, שהיה החודש השני להתקוממות העממית בסוריה, בעיר דרעא. בתחילה, כאשר מתנגדי המשטר לא היו חמושים ולאחר מכן חמושים בנשק קל בלבד, אירועי המצור היו מסתיימים מהר למדי בניצחון של המשטר ולעתים בהוצאה המונית להורג של אזרחים באזורים שנכבשו. עם התחזקותה של האופוזיציה התמשכו אירועי המצור והפכו לקטלניים יותר, בשל המניעה הממושכת של כניסת מזון ותרופות וניתוק החשמל והמים. המוות המתועד הראשון מרעב התרחש באוגוסט 2013 במחנה הפלסטיני ירמוכ בפאתי דמשק, שנמצא תחת מצור של צבא אסד ומיליציה פלסטינית המחומשת ונתמכת על-ידי המשטר.
סרטון קשה לצפייה של תינוק שמת מרעב במעדמיית א-שאם, פרבר נצור של דמשק (14 בינואר 2016)
מטרת המשטר היא לאלץ את המורדים ואת האוכלוסיה התומכת בהם להכנע, ולו באופן חלקי. כפי שתיאר לי זאת מוחמד (שם בדוי), שברח מפרבר נצור של דמשק דרך מנהרה בשלהי 2014: "המסר הוא: אתם דורשים זכויות פוליטיות? בסדר. בואו ונראה מה תעשו כשתגוועו מרעב". אמצעים אחרים שהמשטר נקט כמו הרעלה בנשק כימי, ירי ארטילרי חסר אבחנה והפצצות אוויריות אינטנסיביות הוכיחו את עצמם כיעילים פחות. פלישות קרקעיות גובות מחיר כבד מהכוח הפולש, מה גם שהצבא התקשה למלא את מחסורו הגדל בכוח אדם. את "הפסקות האש" בעיירות שונות, שתוארו על ידי האו"ם כהתפתחות חיובית, הציג המשטר כ"פיוס לאומי" אף שהן נבעו מהרעבתה של האוכלוסיה האזרחית עד מוות. בעיני המשטר, כניעתה של אוכלוסיה מורעבת היא עדיין המודל הראוי לסיום המלחמה בסוריה.
העיירות מדאיא, זבדאני ובוקין נמצאות באזור הרי קלמון, סמוך לגבול עם לבנון. במאי 2015 פתח חזבאללה, בסיוע של צבא סוריה, במתקפה על האזור וכבש שטחים נרחבים מידי המורדים. בתחילת יולי הותקף הכיס האחרון שבשליטת המורדים סביב העיירה זבדאני, ששימשה בעבר תחנת מעבר חשובה להברחת אמצעי לחימה מאיראן ומסוריה לחזבאללה. זבדאני הופגזה בירי ארטילרי והופצצה קשות מהאוויר, ותושביה גורשו יחד עם תושבי העיירה בלודאן למדאיא. לעשרת אלפי התושבים במדאיא, שהתמודדו כבר אז עם מחסור במזון ובתרופות, נוספו עוד כ-32 אלף איש.
לאחר תחילת המתקפה על זבדאני פתחה אחראר אל-שאם, קבוצת מורדים אסלאמיסטית, במשא ומתן עם איראן במטרה למנוע את כיבוש העיירה וסביבותיה. השיחות כשלו ובתחילת אוגוסט 2015 פתחו המורדים, בהנהגת אחראר א-שאם, במתקפה על העיירות השיעיות הנצורות בצפון-מערב סוריה. איראן הבינה את הרמז ונכנסה למו"מ שהניב הפסקת אש ולאחר מכן הסכם. לפצועים וחמושים ובני משפחותיהם מזבדאני, ולנשים, ילדים, נכים ופצועים בכפריא ופועה הותר לעזוב את העיירות הנצורות, וכן הותרה הכנסתו של סיוע הומניטרי. אולם למעט פעם אחת בחודש אוקטובר לא קיים משטר אסד את ההסכם, וסרב לאפשר כניסה של סיוע למדאיא. בתגובה אסרו המורדים על הכנסת סיוע לכפרים השיעים.
תמונות הזוועה שהגיעו ממדאיא, לאחר מותם של 30 אזרחים ברעב בחודשים האחרונים, אילצו את המשטר ליישם את ההסכם, אולם המזון שהוכנס לאחרונה לעיירה יספיק רק לשבועיים-שלושה. האו"ם ומנגנוניו מתפקדים כפיון שמונע מזון או מאפשר את הכנסתו לפי החלטת משטר אסד. יכולתו של המשטר להרעיב את אזרחיו למוות לנגד עיניו הפקוחות של העולם מעידה על כשלונם על המוסדות הבין-לאומיים והמשפט הבין-לאומי, שכוננו בדיוק כדי למנוע פשעי מלחמה מזוויעים כאלה.
