כפי שציינתי מעל במה זו בעבר, במהלך שנת 2012 התנהל משא ומתן לאיחוד שני פלגי התנועה האסלאמית בישראל. המהלך הופסק בשל הקדמת הבחירות בישראל ורצונה של ההנהגה הפוליטית של התנועה לקחת חלק בבחירות לכנסת ה-19. מנהיג הפלג הצפוני, שיח' ראא'ד, לא התרגש מכך והצהיר ערב הבחירות כי זאת הייתה מערכת הבחירות הפרלמנטארית האחרונה של התנועה האסלאמית. השיח' חמאד אבו דעאבס, מנהיג הפלג הדרומי לא אישר או ביטל את דברי עמיתו הצפוני, אבל לאחר היוודע תוצאות הבחירות הוא אמר את דברו. במאמרו השבועי בביטאון התנועה "אל-מית'אק", שהתפרסם שלושה ימים לאחר הבחירות, הציג אבו דעאבס את עמדתו וחשוב להתעמק בה; יש בה מסר מעניין בהקשר הפנים-ערבי בישראל, אך גם בהקשר האזורי.
בפתח דבריו קבע אבו דעאבס כי תוצאות הבחירות הנחיתו מכה קשה על הצמד נתניהו-ליברמן ושינו את תוכניותיהם. הוא מוצא את הסיבה לכך ב"קללת עזה", שרודפת את כל מי שניסה לפגוע ברצועה: אהוד ברק פרש מהחיים הפוליטיים; אביגדור ליברמן מסובך בכתבי אישום פליליים; ובנימין נתניהו תקוע עם כנסת בלתי אפשרית. מעניין לשים לב כי הוא אינו מציג את התוצאה כמעורבותו הישירה של אללה בסיפור. במצב כזה, שבו כמעט נוצר שוויון כין גוש הימין לגוש המרכז-שמאל-ערבים, מוצא אבו דעאבס יתרון לנבחר הערבי; אמנם אי אפשר להקים ממשלה חלופית לממשלת נתניהו, אך כוח משילותו של ראש הממשלה ייחלש עד מאד. במצב כזה הופך הקול הערבי בכנסת לבעל ערך. הוא מזכיר כי גזירות כלכליות נמנעו בזכות הקול הערבי והנסיגה מעזה יצאה לפועל בזכות קולות הרשימה המאוחדת שבה חבר הפלג הצפוני של התנועה האסלאמית. במילותיו הוא קובע אבו דעאבס: "הפעילות הפרלמנטארית תהפוך, בנסיבות מסוימות, לשירות אסטרטגי לעמנו. בעת הזאת ידעו המזלזלים בתפקיד חבר הכנסת הערבי כי הם נוהגים כלפיו באי צדק".
על מנת למצוא צידוק נוסף לדבריו הוא מסתכל דרומה, למצרים, שם שולט היום מחמד מורסי, "אח מוסלמי", שלא לומר "אח לצרה". אבו דעאבס מסביר כי אפילו מורסי נדרש היה להתפשר כשהגיע לשלטון והוא מכבד את ההסכמים הבין-לאומיים, שעליו חתמו קודמיו. כאן הוא מציג את רציונאל הפעולה של מורסי כאיש "אחים מוסלמים" ובמשתמע גם רציונאל הפעולה שלו עצמו (אבו דעאבס): "המדיניות המעשית של הנשיא המצרי התבססה ועודנה מתבססת על ההתייחסות לצרכי השעה בזהירות ועל פי הצורך, שאין מנוס ממנו, תוך ניסיון להפיק תועלת מהנסיבות הבלתי צפויות והאפשרויות העומדות בפניו […] אנו יודעים היטב כי ד"ר מורסי והאחים המוסלמים נאלצים במקרים רבים להתמודד עם אירועים שהם אינם שבעי רצון מהם או אוהבים אותם, אך יתכן והזמן לא בשל לבטל אותם או לשנותם". לקראת סוף דבריו חוזר מנהיג הפלג הדרומי לסיפור המקומי ומבקש לזכות ביחס דומה ליחס אליו זוכה מורסי: "אנו מצפים שהאחים המוסלמים בכל העולם יבינו כי אנו מבקשים להפיק תועלת מכל האפשרויות הניתנות לנו לשרת את משפחותינו ועמנו […] אם ישתנה המצב במישור הבין-לאומי, האזורי והעולמי כך שישרת את בעיותינו האסלאמיות הרי שנהיה נכונים לשנות את הכלים והדרכים ולהתאים אותם למציאות החדשה בדרך שתשרת את עמנו ואומתנו".
כמאמר הפתגם הערבי: "אני פונה אלייך, אך הקשיבי גם את, השכנה" ברור כי אבו דעאבס אינו פונה "לאחים מוסלמים" אי שם בעולם הערבי אלא לעמיתיו הצפוניים – במצב הנוכחי עדיין יש לי אינטרס להיות חלק מהכנסת. זהו רציונאל הפעולה של "האחים המוסלמים" בארץ ובעולם; האינטרס וצורך השעה גוברים על האידיאולוגיה או לכל הפחות ניצבים כמשקל נגד לה. האם ההנהגה החדשה שנבחרה לאחרונה לכנסת ישראל מסוגלת להבין את משמעות הדברים הללו והשלכותיהם? על כך כבר אמר משה נביא ישראל בספר דברים, פרק לב' פסוק כט: "לו חכמו ישכילו זאת, יבינו לאחריתם".
