השיח הבטחוני הישראלי עוסק בימים אלה, בהשראת הממשלה, בראש ובראשונה באיראן. הסוכנות הבינלאומית לאנרגיה גרעינית הוציאה דו"ח שאישר את גירסת ישראל על דבקותה של איראן בקידום התכנית הגרעינית הצבאית. שר הבטחון ברק ערך לאחרונה סיבוב הופעות תקשורתיות בצפון אמריקה, במהלכו הסביר שטהראן איננה משחקת בבובות ברבי, אלא בהכנת האופציה הצבאית. בנוסף, שיקף תובנה: לאיראן שיקולים מובנים, לשאוף ליכולת גרעינית צבאית. זאת, בהתחשב בקירבתם של שחקנים בעלי יכולת גרעינית בסביבתה, כולל הודו ופקיסטן ממזרח, סין ורוסיה מצפון, ובמערב – בעינו עומד החשש האיראני מיכולת גרעינית התקפית ישראלית.
האיום איננו רק על ישראל, מסבירים לנו. אך עבורנו איום גרעיני מצד איראן יהיה קטסטרופאלי ועל כן ישראל לא תוכל להרשות לעצמה שאננות וישיבה בחיבוק ידיים לאורך זמן. בעוד תשעה חדשים לכל היותר, הסביר שר הבטחון למאזיניו ברשתות צפון אמריקה, איראן תעבור את קו החסינות הטקטית מפני תקיפת מתקני הגרעין, שכן חלקים עיקריים מתעשיית הגרעין יועברו למקומות מסתור בבטן ההרים.
אנו שומעים על ההרתעה האיראנית נגד התקפה על מתקני הגרעין בשטחה: איום בירי מאסיבי על צפון הארץ מידי חזבאללה בלבנון ועל דרום הארץ מידי החמאס בעזה. כמו כן אנו שומעים על חסימת נתיבי הנפט מהמפרץ הפרסי לשוקי האנרגיה בעולם ועל תקיפת הכוחות האמריקניים בעיראק ובמפרץ.
ההגיון אומר שכדי למנוע מאיראן אפשרות שיבוש מהלך צבאי אווירי יזום גדול, ישראל תתצטרך לנטרל תחילה את היכולת האיראנית לפגוע בישראל מעזה ולבנון ולשבש את מהלכיה. לפיכך, קיימת אפשרות שמתקפת מנע על איראן תתחיל במתקפת מנע מקדימה על דרום לבנון ועל עזה. זאת, במטרה לנטרל את היכולת לשבש לחיל האוויר את תפעול מטוסי התקיפה בבסיסיו. לפי ההגיון הזה, כל עוד אין מתקפת-נגד משתקת על עזה ודרום לבנון, אין לצפות למתקפה על איראן.
הרמטכ"ל, בני גנץ, התבטא לאחרונה בדבר הצורך לתקוף באופן יזום בעזה. הוא קשר זאת לירי הטילים על עוטף עזה ואף נפגעים בנפש, אך כרך את דברו באמירה כי ישראל תבחר את העיתוי המתאים לה. במקביל לפיצוץ המסתורי בבסיס טילים באיראן, המיוחס בעתונות חו"ל לישראל, התרחש לאחרונה פיצוץ דומה בבסיס תחמושת בלתי מורשה של חיזבאללה בדרום לבנון. גם הוא מיוחס בתקשורת חו"ל לישראל. האם אלה מהלכים ממוקדי מטרה כחלק מתמונה רחבה יותר, של הכנות צבאיות לתקיפה הגדולה?
נשאלת השאלה האם אפשר לראות זאת גם בהיפוך: האם יש סכנה שאיראן תחשוש ממתקפת נגד מקדימה ישראלית או אמריקנית? האם טהראן תרצה לפעול במקרה כזה בהקדם וליזום מתקפת מקדימה כנגד ישראל או כנגד מטרה אמריקנית במפרץ, כדי להרתיע את ירושלים ואת וושינגטון מפעולה צבאית להריסת תעשיית הגרעין האיראנית?
טהראן וירושלים דומות בכך שהן מבינות כי היתרון האסטרטגי ארוך הטווח עומד לצד מי שמצטייר בעיני העולם כרשאי לבצע פעולת תגמול מרתיעה. מתקפת נגד מקדימה מעניקה, אמנם, יתרון טקטי על יריב לא מוכן לכאורה, אך במחיר אסטרטגי כבד. מהלך צבאי ישראלי יזום נגד איראן יחשוף את ישראל לסף איומים חסר תקדים ולאורך זמן – ישירות נגדה, ובעקיפין נגד בעלי בריתה ובראשן ארה"ב.
ספק אם יש בכוחנו לעמוד בו.