מאז עלייתו של עבד אל-פתאח א-סיסי לשלטון ניכר תהליך של התחממות משמעותית ביחסים בין מצרים לבין ישראל, הכולל גם שיחות קבועות בין מנהיגי המדינות ותיאום מדיני וצבאי נרחב בענייני חמאס, המתרחש בסיני והתפתחויות אזוריות. שלשום, בחדשות הערב של ערוץ 10, התבשרנו על צעד משמח נוסף: שגריר ישראל בקהיר, ד"ר חיים קורן, קיבל הזמנה רשמית לארוחת ערב עם חבר הפרלמנט ופרשן הטלוויזיה תופיק עוכאשה. הזמנה מסוג זה לא הייתה שכיחה עד כה ביחסי השלום הקר בין ישראל לבין מצרים, ומובן שהשגריר נענה לה.
בפרלמנט המצרי התחוללה מהומה רבה. חברי הפרלמנט זעמו על עוכאשה ואחד מהם אף חלץ נעל והשליכה לעברו, סמל מובהק לביזויו והשפלתו של עוכאשה. במהדורת החדשות של ערוץ 10 וב-Ynet סוקרה דמותו הפרובוקטיבית של עוכאשה. המהלך שעשה, וסירובו לבטל פגישה נוספת עם השגריר בהמשך, פורשו כצעד אמיץ. גם השגריר קורן הצהיר כי הוא מוכן לפגישה נוספת.
כל זה היה יפה אם אכן היה מדובר בצעד אמיץ מצד אדם יוצא דופן, לוחם שלום המוכן להקריב את מעמדו האישי ואולי גם המקצועי כדי לקדם מטרה שהוא מאמין בה. המחזאי המצרי הידוע עלי סאלם היה דמות כזו; הוא ביקר בישראל למרות התנגדות קשה של עמיתיו ושילם על כך מחיר יקר.
תופיק עוכאשה איננו עלי סאלם. האנתרופולוג וחוקר מצרים הידוע מאוניברסיטת אוקספורד, ד"ר וולטר ארמברסט (Armbrust), פרסם לאחרונה ניתוח מאלף על האיש ופועלו. עד ההתקוממות של ינואר 2011 היה עוכאשה שדרן בתוכנית אירוח מינורית ופוליטיקאי זוטר במפלגת השלטון. הוא נבנה בתקשורת המצרית בזכות הרִיק החברתי-תקשורתי שנוצר לאחר המהפכה, וארמברסט מתאר את תהליך התגבשותו לתכסיסן (trickster), דמות רבת פנים המקרינה כוח אך בה בעת מגוחכת ומסוכנת.
עוכאשה קיבל מקום מרכזי בתקשורת המצרית כדמות שייצגה "תיקון" ואף אנטי-מהפכנות בזמן ההתקוממות נגד שלטון מובארכ. הוא זוהה כמקורב לצבא המצרי גם בזמן שהצבא נותר מאחורי הקלעים, ונראה כי מכאן סוד כוחו. הופעתו הטלוויזיונית הדרמטית עד כדי גיחוך (כולל הכאה בכפכף על השולחן באולפן כדי להדגים מה יש לעשות לאויבי מצרים מבית ומחוץ) עוררה הסתייגות רבה בקרב השכבות המשכילות במצרים. דבריו של עוכאשה אף נתפשו כמסוכנים בשל פוטנציאל השפעתם על הציבור הרחב ואולי גם על מקבלי החלטות בהנהגת הצבא.
זהו אם כן עוכאשה: דמות גרוטסקית ונלעגת. גם אם יש לו מהלכים בקרב האליטה הצבאית השלטת כיום במצרים הוא בוודאי אינו מייצג שלה או דוברה; במקרה הטוב הוא בלון ניסוי או שק חבטות שנועד לבדוק הלכי רוח בציבור. מה תועלת תצא למדינת ישראל משיתוף פעולה עם אדם כזה?
מדינות מנהלות מערכות יחסים מורכבות עם שכנותיהן באופן רשמי, לא כל שכן באופן לא רשמי, ולא כל שכן באזורנו. ממשלת ישראל מעניקה חשיבות לדיאלוג ולשיתוף פעולה עם ממשלת מצרים, גם אם אפשר להתווכח על האינטרסים ששתי המדינות מקדמות. אולם הפגישה/ות בין קורן לבין עוכאשה חושפת את הסכם השלום בין ישראל למצרים לביקורת נוספת בשיח הציבורי המצרי. זאת במיוחד בתקופה שבה גוברת האלימות השלטונית במצרים ומתגלה בעוצמה רבה עמדתו הדכאנית של משטר סיסי.
הפגישה בין השגריר קורן לבין התכסיסן עוכאשה אינה תורמת להתחממות היחסים בין ישראל לבין מצרים. היא דווקא מסמלת שפל חדש באופן שבו תופס ציבור רחב במצרים את הסכם השלום, וזאת מבלי לקדם אף אינטרס ישראלי נראה לעין. זו לא יכולה להיות דיפלומטיה נכונה.
