לאחרונה התחכך אחד מאתנו בתדירות גבוהה מתמיד בצה״ל. המפגש הותיר בו את רישומו, כפי שתקראו להלן.
אחד הביטויים השגורים בפי מפקדים בדרגי השדה בצה"ל ביחס לפקודיהם המקבלים משימה היא "תהיה חזק". האינטונציה של הביטוי אינה כשל ביקור אצל מי שאירע לו אסון, ומנחמים אותו או את המשפחה ב"תהיו חזקים" חרישי. האינטונציה היא בין עליצות לזחיחות, לרוב בלוויית טפיחה על הכתף. כמעט תמיד נאמר הדבר לאחר בירור והבנת כובד המשימה המוטלת על המפקד לנוכח מיעוט המשאבים, או היעדר היכולת לסייע לו בנקודת זמן ספציפית, או לנוכח דרישה ספציפית שלא ניתן להיענות לה.
"תהיה חזק" בהקשר זה משדר כמה מסרים:
1. אני סומך עליך.
2. אני סומך עליך שיש לך ראייה מערכתית ואתה מבין מה איני יכול לעשות עבורך.
3. אני סומך עליך שלאור כל זאת תעמוד במשימה.
4. אני סומך עליך שאם במקרה או שלא במקרה (מול כובד המשימה) תיכשל בעמידה במשימה, הרי שתישאר מערכתי ולא תייצר מרירות בתוך המסגרת שאתה אחראי עליה.
הביטוי הפך רווח בשנים האחרונות, אך בעוד שבעבר ניתן היה לשמוע אותו בעיקר בדרג המח"טים, לאחרונה הוא פופולרי גם בקרב דרגי השדה הזוטרים (מ"פים). כשאומרים "תהיה חזק" מרגישים תחושת שחרור, הן בקרב האומר והן בקרב המקבל, שחרור של סופיות המצב: "זה מה יש ועם זה נעשה מה שניתן. כלו האפשרויות לסיוע חיצוני למעט משהו חריג שאינו בר-תכנון". קיים פיתוי להשתמש בביטוי המשחרר הזה מהר מדי. מפקד אחראי הוא זה היודע אימתי לברור את הביטוי ולעשות בו שימוש: לא מוקדם מדי, אך גם לא מאוחר מדי, בניחום האבלים שאחרי.
מהביקורים האחרונים בדרגי השדה בצה"ל עולה שהביטוי רווח קצת יותר מדי.
כדאי להתעכב על המשמעות החבויה בביטוי באופן גלוי כל כך: למערכת ישנן מגבלות, היא אינה כל יכולה. מה שנאמר בטקסים על ידו הארוכה של צה"ל וכדומה הוא נכון, בעירבון מוגבל. האחריות טמונה בהכרת המגבלות. כמו ילדים המגלים שהוריהם אינם כל יכולים וזוהי נקודה משמעותית בהתבגרותם, כך המפקדים בצבא מבינים שלא ניתן לעשות הכול. יש מחירים שלא ניתן לשלם ויש משימות שהסיכוי לעמוד בהן אינו גבוה, שלא לומר נמוך.
שימוש אחראי בביטוי, אם כן, מגביר את תחושת האחריות והקומפטנטיות מתוך הבנת המגבלות.
שימוש רווח מדי בביטוי, כפי שניתן לזהות בצה"ל (לעיתים סתם מתוך חיקוי של הפיקוד הזוטר את הדרג הבכיר), מעיד יותר על מגמה של הפרטה – איש לדרכו וכל יחידה לעצמה, משום שהמערכת כבר לא יכולה לעמוד אף במשימות פשוטות יחסית. הפיצוי על היעדר היכולת הוא להיות על גבול הפאתוס: "תהיה חזק".
מי שלקח לקצה את חוסר האונים של "תהיה חזק" הוא אביב גפן, בשיר "לבכות לך":
אני הולך לבכות לך, תהיה חזק למעלה / געגועי כמו דלתות שנפתחות בלילה / […] וכמו הגלים אנחנו מתנפצים, אל המזח, אל החיים.
זהו אינו "תהיה חזק" של האבלים הנותרים בחיים ואף לא "תהיה חזק" של היוצאים למשימה קשה לביצוע. זהו "תהיה חזק" הפונה אל מי שכבר איננו. "תהיה חזק" של מי שמתנפץ אל החיים, מעין אני פנימי. זו גרסה מעודכנת יותר של חיזוק או עידוד עצמי המופיעה בשיר שושנה:
ב"שלוש עשרה" דן הרים עוד כוסית / ולפתע הגיחו ספינות המשחית / אך דני אמר: "מעליש, נסתדר" / וזמר עליז כה זימר.
"נסתדר" מתייחס אל הקבוצה ומתוך הקבוצה. הציפייה לישועה נובעת מכך שיחסי הכוחות על הנייר אינם מבשרים טוב, וכבר לא ניתן לשנות את המצב הנתון. אז לא "נהיים חזקים" אלא עובדים, פועלים, עושים עם מה שיש.
יכולת ההשפעה שלנו על המפקדים בצבא ועל הביטויים בהם הם משתמשים אינה רבה. ובכל אופן, מוטב שיקפידו יותר בשימוש בביטוי זה.
