הקמתם אד-הוק של ארגונים קטנים בעלי צביון אסלאמי פונדמנטליסטי דומת אַחְרַאר אל-אסלאם, ג'יש אל-אֻמַּה, ג'יש אל-אסלאם, ועדות ההתנגדות העממיות (שכבר מזמן אינן עממיות, אלא אסלאמסטיות), או עצמאותם של תתי-פלגים בתוך ארגונים גדולים וחזקים כמו כַּתִיבַּת אל-מֻגַ'אהִדִין של הפתח מעידה על תופעה חברתית חשובה בעלת משמעות פוליטית, והיא שבירתן של מערכות התיווך המסורתיות. ההירארכיה שאפיינה את הממסד הדתי והפוליטי הישן נשברה, ואת מקומה תופסת הסתמכות עצמית הנשענת על אינטרס פוליטי צר ומשותף. לא פעם זוהי הזהות השבטית, הקרבה החמולתית או המרכיב האזורי. אלה ממחישים הלכה למעשה כי גם אידיאולוגיות לאומיות או על-לאומיות נשענות, בסופו של דבר, על היכרויות אישיות בלתי אמצעיות המגובות במערכות של קשרים מסורתיים היוצרים את מסגרת הנאמנות הפוליטית.
תהליך ההדתה המלווה את התגבשותן של אותן קבוצות קטנות ובדלניות ברצועת עזה הוא חלק משיח אופוזיציוני לשלטון חמאס, המתבסס על הקצנה דתית הקוראת תגר על האליטה הפוליטית החדשה של חמאס ושליטתה במוקדי הכוח הפוליטיים והכלכליים. שבירת התיווך המסורתי על הפרשנות הדתית בין חכמי הדת לציבור הרחב, מאפשרת לקבוצות הקטנות ליצור נרטיב דתי מתחרה המצייר את פועלן כנכון מבחינה מוסרית וערכית. כך ניתן לעתים למֻגַ'אהִד, הלוחם העומד בראש הקבוצה, מעמד שווה לזה של חכם דת. על סמך טיעונים המבוססים על כתבי הקודש מנכס לעצמו מפקד הפלג או הארגון את הקוראן ופרשנותו ככלי למתן לגיטימציה עבור הפעילות הצבאית. מהלך זה מוצג כתהליך שהושג באִגְ'תִהַאד (מאמץ הלכתי). היותו של המפקד הצבאי גם פוסק הלכתי מסמלת את שבירת שרשרת התיווך על הידע של הממסד הדתי. ניתן לראות בכך תופעה פוסט-מודרנית המבטאת הלך רוח חברתי-פוליטי, השובר את המוסכמות על התנהלותן של קבוצות אסלאמיסטיות פונדמנטליסטיות דוגמת האחים המוסלמים, שמצדן נוסדו כקבוצות מודרניות ובתגובה לחדירת המודרנה ללב העולם הערבי.
חמאס מודע לאתגר המוצב בפניו מצד קבוצות אלו. ברמה הטקטית גם חמאס זנח את ההירארכיה הדתית, כאשר הניע את לוחמיו אלי קרב, בעת ההשתלטות על רצועת עזה, בסיוע חכמי דת זוטרים שפרסמו פסקי הלכה שהתירו את דמם של אנשי הפתח תוך שימוש בנימוקים דתיים חריפים. תהליך שבירת מנגנוני התיווך והעדר מקור סמכות לחקיקה הלכתית מאפיין במיוחד את רצועת עזה, שם הכאוס השלטוני והביטחוני יצר תחושת חוסר ביטחון האישי שהובילה להקמת קבוצות אינטרס מסורתיות שעטפו עצמן באצטלה דתית על מנת להצדיק את קיומן במרחב הציבורי. החזות הדתית מאפשרת לאותן קבוצות לקרוא כיום תגר על חמאס במסגרת המאבק על מוקדי הכוח ברצועה, וזאת כביכול לטובת הגשמת היעד שחמאס עצמו הציב: הקמה של יישות מדינית בעלת אופי דתי (שאותה אנשי פתח נוהגים לכנות אִמַארַת ע'זה – הנסיכות האסלאמית של עזה – מושג בעל משמעות שלילית של פרישה מהמרחב הלאומי הכולל).
התהליכים העוברים על עזה שונים באופן מהותי מדרך קבלת ההחלטות, הן הפוליטיות הן אלה הקשורות בממסד הדתי, בגדה המערבית. היציבות השלטונית והרפורמות שחוללו אנשי אבו מאזן בממסד הדתי החל בשנת 2007 הביאו לכך שאותם תהליכי תיווך של הידע הדתי המתועלים להשגת הון פוליטי מתרחשים באופן שונה מעזה. לשון אחר, הרשות הפלסטינית מנסה למרכז, לפקח ולמשטר את הפעילות הדתית ולמנוע את היווצרותה של תופעת "עשה לך רב". היציבות השלטונית והשקט הביטחוני בגדה המערבית מאפשרים את הצלחתו של נסיון זה. יחד עם זאת, בגדה מתרחש תהליך אחר, והוא תחרות בין פתח לחמאס על אופייה העתידי של המדינה הפלסטינית והמקום שיוקדש ליחסי דת ומדינה בעיצוב פניהם של החברה והמשטר.
