בחודש שעבר עלה במרוקו קמפיין רשת בסיסמה "תהיה גבר ואל תאפשר לנשותיך ובנותיך לצאת בלבוש צמוד" (#كن_رجلا). המסר הופץ בעיקר בדפי פייסבוק אסלאמיסטיים, שקראו, בין היתר, למנוע מנשים ללבוש בגדים קצרים ובגד ים מסוג בקיני בחופי הים, בטענה שלבוש לא צנוע מעודד תופעות כגון הטרדות מיניות ואונס. המודעות לשכיחותן של התופעות האלה עלתה מאוד במרוקו בשנתיים האחרונות, בעקבות חשיפתן הגוברת ברשתות החברתיות.
בתגובה לקמפיין הזה (הפונה לגברים) הושק עד מהרה קמפיין נגד הפונה לנשים, וסיסמתו "היי אישה חופשייה" (#كوني_امرأة_حرة), ובו הובע חשש מפגיעה במעמדן המתקדם למדי של נשות מרוקו, והודגש כי זכותן של נשים לבחור את לבושן היא חלק בלתי נפרד מזכויות הפרט.
אין זו הפעם הראשונה ששאלת לבושן של נשים במרוקו ובמדינות נוספות במגרב ובעולם הערבי מעוררת סערה ברשת ומחדדת תפיסות ערכיות ודתיות. בחודשי הקיץ החמים המחלוקות בסוגיה זו מתמקדות לא אחת בלבוש הרצוי לנשים בחופי הים, בברכות השחייה ובבתי המלון. למשל, הרשויות בעיר המרוקאית אגאדיר עצרו לפני שלוש שנים צעירים שהניפו בחוף הים שלט שדרש "לכבד את הרמדאן, לא להגיע בביקיני". שלט זה פנה בעיקר לקהל התיירוֹת המערביות באזור. מנגד היו אלו דווקא נשים דתיות מהעיר טנג'יר שדרשו לפני שנתיים שיוקצו להן חופי רחצה נפרדים, הן כדי שתוכלנה לשמור על צניעות, הן מחשש להטרדות.
שנה קודם לכן פצחה קבוצת נשים בקמפיין רשת במחאה על שבתי מלון בממלכה אסרו על נשים העוטות רעלה להיכנס לברכת שחייה בלבוש מלא ובכיסוי ראש. איסור זה, התברר, אינו ייחודי למרוקו, גם בתוניסיה, אחת המדינות החילוניות בעולם הערבי, דווח השנה שכמה מלונות אסרו על נשים העוטות בורקיני – בגד ים מלא המכסה את כל הגוף ואת הראש (שילוב של המילים "בורקה" ו"ביקיני") – להיכנס לברכות בלבוש הזה. הבורקיני, שנהפך בשנים האחרונות לבוש שנוי במחלוקת, בעיקר באירופה, הוא פריט אופנה יקר, ובמדינות המגרב הוא מזוהה לא אחת עם תיירוּת ממדינות המפרץ הפרסי, המבוססות והשמרניות יותר.
תוניסיה היא מדינה שכלכלתה מתבססת על תיירות מערבית, אך ניכר שהיא שואפת לחזק גם את התיירות ממדינות המפרץ, במסגרת שיקום ענף התיירות שנפגע בשנים האחרונות בעקבות פיגועי טרור שהתחוללו באתרים מרכזיים במדינה. החוגים הדתיים בתוניסיה שואפים לשווק "תיירות אסלאמית", קרי תיירות המותאמת לאוכלוסייה הדתית. בשנים האחרונות הוקמו במדינה כעשרה בתי מלון "כשרים" ("חלאל" בערבית) – מלונות שאסור להגיש בהם אלכוהול, ויש בהם חדרי תפילה והפרדה מגדרית באזורי הספא, וכניסתן של נשים לברכות בבורקיני מותרת בהחלט. עם זאת, כדי להפיג את חששותיו של הציבור החילוני מפני הקצנה דתית, נטען שהמלונות האלה פתוחים לקהל הרחב, ושלא תימנע כניסת נשים בביקיני.
מדינה נוספת במגרב שבה עמד בגד הים הנשי בלב ויכוח תקשורתי היא אלג'יריה. בקיץ שעבר דיווחו כלי תקשורת בצרפת על "מהפכת הביקיני" באלג'יריה, שכן אלפי נשים הביעו תמיכה בקמפיין רשת שקרא להן לצאת ולהפגין בביקיני, או בכל בגד שיחפצו, במחאה על קריאות של גורמים אסלאמיים להקפיד על לבוש צנוע גם בחוף הים. אולם, למעשה, כפי שחשפו עיתונאים אלג'ירים, לא יצאו נשות אלג'יריה להפגין. עיתונאים אלו טענו שסיקור האירוע בתקשורת בצרפת נופח, ושמטרתו המרכזית הייתה ליצור זיקה בין היחס לבורקיני באלג'יריה, לבין היחס ללבוש זה בצרפת עצמה, שבה אסרו כמה רשויות מקומיות שנה קודם לכן על לבישתו ועוררו בכך סערה.
אחד העיתונאים האלג'ירים דיווח על "דו־קיום בין נשים בביקיני, בבגדי ים מלאים ובבוקיני", כלשונו. אמירה זו היא ביטוי לכך שברוב ימות הקיץ, כשלא פורצת סערת רשת, חוף הים ובתי המלון במדינות המגרב הם מקומות מפגש לנשים (וגברים) בעלי השקפות מגוונות, ולא בהכרח זירות התנגשות, בדומה למצב בישראל.
גם בישראל מתחדד הוויכוח בסוגיית ההדתה והשפעתה על מעמד האישה, אך נראה כי בחופי הים ובמתחמי הנופש דווקא שורר דו־קיום. מלונות כשרים, המיועדים לאוכלוסייה הדתית היהודית, וחופי רחצה נפרדים, המשרתים בעיקר את האוכלוסייה החרדית, קיימים בישראל זה שנים בלי לגרור התנגדות מצד הציבור החילוני. יתרה מזו, בעיקר בחופי הערים המעורבות בארץ, אפשר לראות נשים מוסלמיות בכיסוי ראש ובלבוש מלא, ובניגוד לאירופה, התופעה אינה מעוררת ביקורת.
מנקודת מבט פמיניסטית, המתח בין הבורקיני לביקיני מעלה שאלות מורכבות. הן הלבוש הדתי־מסורתי הן הלבוש החשוף, המערבי, הם ביטוי לבחירה אישית, אך גם לזהות קולקטיבית ולעולם ערכים משותף. גורמים ביקורתיים במערב רואים בכיסוי הראש, ובמיוחד בבורקה ובבורקיני, סמל לדיכוי הנשים המוסלמיות, אולם לא מעט מוסלמיות רואות בהם לבוש המספק להן הגנה, וכאמור, מבטא את בחירתן העצמאית. גם הביקיני נחשב סמל לשחרור מיני ולליברליזם, מצד אחד, ומצד שני יש הרואים בו סמל להחפצה של גוף האישה המעודד אידאלים שנויים במחלוקת של יופי ורזון. הדילמות האלה משותפות לפמיניסטיות בכל מקום – בישראל, במערב ובעולם הערבי.
