מאז שוחררה העיר דיר א־זור (שבצפון־מזרח סוריה) מידי דאע"ש בנובמבר 2017 העמיקה איראן בהדרגה את שליטתה לאורך מורד הפרת באמצעות מיליציות שיעיות הסרות למרותה. הגברת האחיזה הצבאית באמצעות שלוחים באזור הנחשב ל"שער המזרחי של סוריה" היא אינטרס איראני לאומי – האינטרס להמשיך ולבסס את השפעתה הגאופוליטית, הצבאית והכלכלית של איראן בסוריה ולחזק את ההגמוניה שלה באזור. עם זאת, דריסת הרגל האיראנית במזרח סוריה, באזור שכל תושביו הם בני שבטים ערבים־סונים, לא הוגבלה בשנה האחרונה להיבטים הצבאיים־לוגיסטיים, אלא כללה גם היבטים תרבותיים־דתיים.
הטענה המרכזית המובאת כאן היא שאף שאזור מזרח סוריה החל להיחשף ליסודות שיעיים, אמנם אקראיים, שטחיים ולא־ישירים, כבר משנות ה־80 של המאה הקודמת, מנופי ההשפעה האיראניים הנוכחיים אינם מצטמצמים לתחום הצבאי והכלכלי, אלא כוללים גם מרכיבים תרבותיים־דוקטרינריים גלויים. הנחת המוצא היא שאיראן שואפת לקדם תהליכי שיעיזציה הדרגתיים וישירים בקרב האוכלוסייה הסונית המוחלשת של דיר א־זור, מתוך ניצול הדלות והעוני במרחב גאוגרפי שהיא מחשיבה אסטרטגי, כמו במרחבים גאוגרפיים חשובים אחרים בסוריה, שבהם היא כבר פועלת בגלוי, ובהם כבר חלו שינויים דמוגרפיים, ובראשם דמשק וחלב.
העיר דיר א־זור וסביבותיה היו מהאזורים הראשונים שמשכו את תשומת ליבם של האיראנים, אם בשל היותן צומת דרכים חשוב במרחב עתיר אוצרות נפט וגז, ואם בשל השאיפה לנצל את הזיקה השבטית הסונית שבין אזור אל־ג'זירה הסורי לבין המחוזות אל־אנבאר ונינווה שבעיראק. מאמצי הגיוס הלא־ישירים של האיראנים לאורך הפרת התחילו בעיירה חטלה, בקרב נכבדים שהביעו נאמנות מלאה למשטרו של אסד האב והשתכנעו להמיר את דתם. בתחילת שנות האלפיים הוקמו באזור כמה מסגדים וחסיניות (בתי מדרש שיעיים), ולמאות האנשים שעברו לשיעה הוענקו הטבות חומריות ופריבילגיות שונות מצד ענפי הביטחון של משטר אסד הבן.
עם פרוץ מלחמת האזרחים בסוריה נעשו המאמצים האיראניים גלויים יותר, כפי שאפשר להתרשם מדיווחיהם של מקורות אופוזיציוניים. האיראנים הצליחו לגייס לצידם צעירים משבטי מחוזות דיר א־זור וחסכה, כמו שבט אל־באקרה, והם היו הגרעין להקמתה של מיליציית "לוא אל־באקר" בשנת 2014. שבטים אלו ניאותו לתת לגיטימציה לנוכחות האיראנית באזורם ולהצטרף למיליציות סוריות מקומיות בתמיכה כספית וצבאית של "משמרות המהפכה", הואיל ו"איראן שותפה בחזית ההתנגדות".
שחרור מחוז דיר א־זור בידי צבא סוריה והמיליציות הפרו־איראניות האיץ את מאמציה של איראן להשיג דריסת רגל בעלת צביון עדתי־שיעי באזור. שתי העיירות, חטלה ומראט, השוכנות ממזרח לפרת, הפכו למעין מאחזים שיעיים בסביבה סונית טהורה, והם מבוססים על תושבים שהמירו את דתם לשיעה והצטרפו למיליציות שיעיות מקומיות. מיליציות עיראקיות ואפגניות פתחו לשכות גיוס באל־מיאדין ובאלבו כמאל, וכך, בפעם הראשונה מגויסים תושבי מחוז דיר א־זור למיליציות המוכוונות ישירות בידי איראן ונתונות למרותה. עד כה פותו להתגייס כ־2,000 צעירים שהמירו את דתם, בדרך כלל מחוסר בררה, אם בשל המצב הכלכלי הירוד, אם מתוך רצון להתחמק משירות בצבא סוריה, ולמרות ההתנגדות הבסיסית של האוכלוסייה הכללית למעורבות איראנית באזורם.
קשרים שטוו לאורך השנים נכבדים מקומיים עם השלטונות בטהראן החלו לשאת פירות, והמאמצים לשיעיזציה במזרח סוריה לוו בשנה החולפת גם בפעילויות ובמיזמים במישור התרבותי־דתי. בחסות "הרשות לאתרים קדושים – "אל אל־בית", החלו מיליציונרים מקומיים להשתלט על אדמות ולבנות עליהן חסיניות, כמו זו שנבנתה בעיירה מכחאן שליד אל־מיאדין. האתר Euphrates Post דיווח על שיפוצו של אתר קדוש המיוחס לשיעה ליד מעין עין עלי, הסמוך לכפר אל־קוריה. בנייתו של המבנה, מעין מסגד מוקף חומה ומעליו כיפה, הושלמה באוגוסט 2018, אף שהזיקה ההיסטורית של האתר למורשת השיעית מוטלת בספק. שיפוצם ובנייתם של "מקומות קדושים" ביוזמתה של "אל אל־בית" הביאו בעת האחרונה מבקרים איראנים לדיר א־זור, ולצד הנפת דגלים ותליית שלטי חוצות, נצפו במרחב הציבורי גם תהלוכות וטקסים דתיים. בניית החסיניות מצריכה הכשרת אנשי דת מטעם, ולעיירה חטלה הגיע בפעם הראשונה כוהן דת שהמיר את דתו לשיעה והוסמך כהלכה במוסדות דת שיעיים בטהראן ובדמשק.
אחד התחומים החשובים שהאיראנים מנצלים לקידום תהליכי שיעיזציה הוא החינוך. בעת האחרונה נודע על פתיחתם של שלושה בתי ספר יסודיים באלבו כמאל ובית ספר אחד באל־מיאדין, ובהם לומדים כ־250 תלמידים בשפה הפרסית ועל פי תוכנית לימודים איראנית, וכן שני בתי ספר תיכוניים בדיר א־זור. "מרכז התרבות האיראני" בדיר א־זור יזם הענקת מלגות לימודים לסטודנטים לתארים מתקדמים המעוניינים ללמוד באיראן, על פי מזכר הבנות לקידום שיתוף פעולה בתחום ההשכלה הגבוהה שנחתם בין המדינות. פעילים שסיקרו את היוזמה של "מרכז התרבות האיראני" לאפשר לימודים באוניברסיטאות באיראן כמעט בחינם, תיארו אותה כ"צעד חדש בהפצת הרעיון השיעי ובשינוי זהותו של אזור מזרח סוריה".
מכלל הניסיונות האחרונים של איראן להפעיל את השפעתה בתחום התרבותי־דתי במזרח סוריה אפשר ללמוד כי דגם ההשפעה האיראני אינו תָחום רק לממדים צבאיים וכלכליים, ו"מלחמת השלוחים" האיראנית היא מערכה כוללת, שיש לה גם ממדים אידאולוגיים של הטפה והמרת דת. סביר להניח שהאיראנים ימשיכו במאמצי החדירה התרבותית שלהם במזרח סוריה, ואף יעשו זאת ביתר שאת, אך לנוכח ההתנגדות הרבה שמביעים שבטי עמק הפרת ומדבריות אל־ג'זירה למגמת השיעיזציה הזרה להם, יישאר אזור דיר א־זור מרחב סוני. הסונים במזרח סוריה לא ימהרו להמיר את דתם, וככל שהמצב הביטחוני הכללי ילך ויתייצב יכולה הסלידה הבולטת ממעורבותה הפוליטית־דתית של איראן בעיראק לחזור על עצמה גם במקומות שונים בסוריה.
