"נגדל דור של צעירים דתיים מאמינים" הכריז ארדואן לפני שבועיים בישיבת מושלי מחוזות במדינה, וכשעלה קול מחאה מן האופוזיציה התריס ראש הממשלה בטיעון הדומה לזה שמשמיעים בש"ס ובמפלגות החרדיות: "האם אי אפשר לגדל אנשים שהם גם דתיים וגם בני-זמננו? האם עדיף שהילדים שלנו יסניפו דבק (כמו ילדי החילוניים)"?
ההערה הקפיצה רבים בציבור הטורקי שמחו על הכוונה לגדל את ילדיהם כדתיים וטענו שזה אינו תפקידה של המדינה. הגדילו לעשות הקריקטוריסטים המעולים של טורקיה שהפכו את האמירה הזאת לקריקטורות מושחזות המלעיגות על הממשלה. באחת מהן, בעיתון Penguen, נראה ארדואן שואל ילד שמנמן לחיים "נו, מה תהיה כשתגדל?" "אסטרונאוט," משיב הילד. "אסטרונאוט מסניף או אסטרונאוט דתי?" שואל ארדואן.
אבל לצד הצחוק העלה הוויכוח הזה על פני השטח את הפחדים הרוחשים במעמקים זה זמן רב. עד עתה סברו רבים מן הטורקים, כולל אינטלקטואלים חילוניים מובהקים, שעליית הדתיים לשלטון היא בראש ובראשונה שחרור משלטון נוקשה ולא-דמוקרטי. בשונה מהתדמית המקובלת במערב ראו האינטלקטואלים הטורקיים את השלטון הכמאליסטי עד 2002 לא כדמוקרטיה ליברלית חילונית אלא בעיקר כשלטון מדכא – שלטון של דת החילונות, שהאייתוללות שלו היו קציני צבא שעליונותם נקבעה בחוקה, ושכל מי שלא קיבל את עמדתם בענייני דת, מדינה, חינוך או חברה, הוכנס לרשימות שחורות. אנשים שלא קיבלו את התכתיבים בעניין ההיסטוריה הרשמית, מעמדם של הכורדים, הדת, או כל עניין אחר, הועמדו לדין, הוכנסו לכלא, הודחו ממשרותיהם, ולעיתים גם חוסלו ביד נעלמה.
השלטון של מפלגת הצדק והפיתוח הדתית הביא בכנפיו שחרור מכל הרעות החולות האלה. ראש הממשלה חזר לשלוט במדינה והנשיא משתף עימו פעולה; הצבא הוחזר לממדיו הטבעיים; התיק הארמני והתיק הכורדי נפתחו לדיון ציבורי; והחשוב מכל – המנגנונים הסודיים של המדינה, אלה שסימנו, העלימו, וביצעו את העבודה השחורה, נאלצו לרדת למחתרת ונרדפו כפושעים. זה, לדעת רבים, הסיפור האמיתי של מחתרת ארגנקון.
אלא שעתה, בחורף הקשה העובר על טורקיה, נדמה שהעתיד איננו מתפתח בכיוון החיובי שצפו מתנגדי המשטר הישן. כמאה עיתונאים כבר יושבים בכלא ללא הליך משפטי של ממש. על חלקם אפשר לומר בדוחק שאכן היו מעורבים בפעילות מחתרתית וסייעו לתכנן הפיכה נגד השלטון, אולם רבים מהם ביצעו עבודה עיתונאית מקובלת שבכל מקום אחר לא הייתה מצדיקה עיכוב לחקירה, שלא לדבר על מאסר של שנים בטרם משפט. חטאם היחיד היה חשיפת פניו המכוערות של השלטון. לצדם של אלה נאסרו גם עשרות רבות של פעילים למען זכויות אדם, וביניהם אנשי אקדמיה שהביעו תמיכה בלאומיות הכורדית.
מערכת התביעה והמאסר הטורקית נעשית קודרת ואטומה יותר מיום ליום. לאחרונה הועמדה לדין קבוצת צעירים ונשפטה לתקופת מאסר ארוכה במיוחד כיוון שחבריה קנו כרטיסים להופעה של להקה המזוהה כתומכת במאבק הכורדי לעצמאות. אחרים נעצרים מדי יום על עבירות פעוטות אחרות, ודומה ששערי החרות שנפתחו לאחר עליית מפלגת הצדק והפיתוח הולכים ונסגרים שוב.
קריאתו של ארדואן לחנך דור של צעירים דתיים, שנתפסה כהכרזה על שינויים מרחיקי-לכת בתכנית הלימודים, הייתה אות אזהרה נוסף. לא. זו איננה הפאניקה המוכרת אצלנו מפני ' השתלטות האסלאם' אלא ההבנה שפניה הסמכותניים של מפלגת השלטון, שעד עתה שמרה על כוונותיה בחשאי והציגה מצג של שלטון פתוח וחסר פניות, הולכים ומתגלים. רבים חוששים עתה שהדרך לדמוקרטיה אמיתית עוד ארוכה, ובעצם מדובר כאן בסכנה להחלפת שלטון אוטוקרטי דתי אחד במשנהו.
