נמרוד הורביץ מנסה לשער, בעקבות ארנון רגולר, לאן מועדות פניהם של האחים המוסלמים במצרים. הוא מפרש את כוונותיהם לקולא ואילו רגולר לחומרה. הצד השווה ביניהם הוא ששניהם סבורים שניתן להקיש על כוונותיהם של האחים במצרים ממה שלמדו האחים מניסיונו של חמאס.
נכון שחמאס הוא במוקד ענייננו כישראלים, אבל ספק אם האחים במצרים מחשיבים כל כך את ניסיונו של חמאס, שהוא שלוחה קטנה שלהם הנתונה בעיקרה במאבק לאומי. מצרים היא כידוע "אֻם אל-דֻּנְיַא", והאחים בה מתבוננים במבט מזרח תיכוני כללי. הם לומדים ומתייחסים בפרסומיהם לניסיון הפרובלמטי של תנועת האחים הסודאנית בשותפות בשלטון עם הצבא, שותפות שהבאישה את ריחם בעיני כוחות דמוקרטיים חילוניים, וסופם שסולקו מן השלטון על ידי הצבא. שותפות של האחים עם הצבא בשלטון במצרים היא חשד המועלה על ידי גורמים ליברלים, ויש מהם שמדברים על קשר מזימתי כביכול בין שני הגופים. האחים יכולים גם ללמוד מן הניסיון של שלוחתם באלג'יריה, הקרויה אף היא חמאס (חרכת מג'תמע אל-סלאם) ושותפה לממשלה בארץ זו, ו/או מן הניסיון בירדן, שם השיגו האחים נוכחות פרלמנטרית אך נכשלו בניסיונם להשפיע על עיצוב המדיניות בעת השתתפותם קצרת הימים בממשלה.
משמע, התשובה לשאלה שמציג נמרוד היא בפשטות שאיננו יודעים. אפשר רק לשער ולנחש. לצורך זה אני מציע להסתכל בראש ובראשונה על התנהגותם של האחים עצמם. קל וחומר כאשר אנו כותבים למחרת הפגנות הענק שנערכו ב-29 ביולי בכיכר אל-תחריר ובערים רבות על ידי האחים, התנועה הסלפית והג'מאעה אל-אסלאמיה, שזנחה את דרך האלימות. הפגנת כוח אדירה זו בזכות השלטת השריעה החמירה חשדות שהיו קיימים זה מכבר בחוגים הליברלים שהאחים ותומכיהם מנסים להשתלט על המאמץ המהפכני שלא הם התניעו אותו. גם העובדה שהאחים אינם מציגים מועמד לנשיאות ומצהירים שיגישו מועמדים רק למחצית מן המושבים הפרלמנטרים לכל היותר נועדה, לפי פירושם של החוגים הליברלים, רק להרדים את העירנות, ולהגיע להגמוניה בשיטת הסלמי: מחצית היום, רוב מכריע מחר. כך גם מפרשים הם את התנגדותם של האחים לניסוח עקרונות מנחים לחוקה בידי המועצה העליונה של הצבא המצרי, וזאת עוד לפני שייבחר הפרלמנט, האמור לשמש גם כאסיפה מכוננת.
עד כאן שיקולים לחומרה. אבל לקולא יש לזכור שבכל מקרה יעמוד הצבא על כמה פריבילגיות, למשל, חסינות תקציבו מפיקוח פרלמנטרי ומעמדו הבכיר בעיצוב מדיניות החוץ והביטחון, לרבות היחסים המיוחדים עם ארה"ב והשלום עם ישראל. יתר על כן, מן האחים התפצלו לא רק אנשי מפלגת הוַסַט שהוקמה ב-1996 אלא גם המשמרת הצעירה שלהם, שמאסה ברודנות של ההנהגה הוותיקה ומתכוונת לרוץ בבחירות לבדה. יחסי האחים עם התנועה הסלפית ומפלגת "נור", שתעמוד מטעמם בבחירות, אינם סוגים בשושנים.
מסתבר שהתמונה היא עמומה והוויכוח על כוונות האחים מתנהל גם במצרים עצמה. אין בינו לבין לקחים מחמאס ולא כלום. האחים יישפטו על סמך מעשיהם.
עמנואל סיון הוא פרופ' אמריטוס מהאוניברסיטה העברית בירושלים.
