במלאת שנתיים וחצי לכהונת הממשלה, אזרחי מדינת ישראל יצאו להפגנות המוניות בכל רחבי הארץ. זעם הציבור התעורר בגלל בעיות כמו הדיור, הבריאות, החינוך, המיסים העקיפים, ריכוז ההון בידי מעטים ותחלואות נוספות המלוות את החברה הישראלית. כל אלה הובילו לשחיקת המעמד הבינוני והבנתו כי למרות שהוא נושא במרבית נטל החובות, האחרים נהנים ממרבית הזכויות וביניהן זכויות דמוקרטיות רבות אשר נשחקו בגלל מבנה חלוקת הכוח במערכת הפוליטית הקיימת.
שיטת הבחירות המיושנת, הבלתי מייצגת ובעיקר תורמת רבות לחוסר יציבות מתמשך, הפכה כבר מזמן לאיום קיומי על יציבותה של הדמוקרטיה הישראלית. שיטת הבחירות הקיימת גורמת לחילופי ממשלות אחת לשנתיים בממוצע, אך גם בתקופה הזו מתקיימים זעזועים קואליציוניים כמעט כדבר שבשגרה. מציאות זו מובילה לחוסר יכולת ממשית להובלת מהלכים ארוכי טווח על ידי הממשלה, הנחוצים כאוויר לנשימה למדינה המצויה במאבק הישרדות מתמשך.
הכלכלה הישראלית פועלת במציאות גלובלית משתנה ובעייתית ביותר ולכן היא חייבת לפעול על יסוד תכנון מדיניות עקבית ונחושה בתחומים כמו שיפור תשתיות תחבורה, אנרגיה מים, חינוך ותעסוקה. כל אלה מחייבים תוכניות חומש ועשור. למשקיעים הזרים, החיוניים לענפי תעשייה והיי-טק, חוסר היציבות הפוליטית הוא שיקול כבד משקל בהחלטה האם לפעול בישראל. בהסתמך על ניסיון העבר נותרו חודשים ספורים עד לנפילת הממשלה הנוכחית. במילים אחרות: במקום לעסוק במהות, אותה ביטאה בין היתר המחאה החברתית, או אפילו באיום הגרעין האיראני, המערכת הפוליטית החלה למעשה כבר בהכנות לבחירות הבאות ודוחה את ענייני השעה הבוערים.
הגיע הזמן ליצור יציבות חברתית-כלכלית ופוליטית על-ידי שינוי שיטת הבחירות הקלוקלת הקיימת, המאפשרת את חוסר היציבות הפוליטית הכרונית וגורמת לנתק בין הנבחרים לבוחרים ולחוסר אמון גובר ומדאיג של הציבור ברשויות המחוקקת והמבצעת. אחרת כל הרפורמות הנחוצות תידחינה שוב ושוב לתקופה ארוכה, ואולי לא תמומשנה כלל בגלל השיטה הנוכחית והבלתי נסבלת. ללא טיפול יסודי בבעיית המשילות לא תהיה למדינה כל יכולת לקבל החלטות ארוכות טווח. ברגע שנייצר קשר ישיר בין הבוחר לנבחר יתקיים דיאלוג אחראי מתמשך בין שני הצדדים; ברגע שחברי הכנסת ייבחרו לפי אזור מגוריהם הם יהיו מחוייבים לתת דין וחשבון לבוחרים.
אזרחים רבים חפצים בדמוקרטיה יציבה ומתפקדת, בנבחרי ציבור עצמאיים ואמיצים וברציפות ויציבות שלטוניים. הם תובעים מ-120 חברי הכנסת ליטול אחריות למען הדור הנוכחי ואלו העתידים, ולגבש הצעת חוק היסטורית שתהפוך אחת ולתמיד את הפוליטיקה הישראלית ממשחק הישרדות למערכת שלטונית איתנה. ישנן חלופות לשיטה הקיימת המתקיימות בדמוקרטיות יציבות רבות כמו השיטה הנשיאותית, בחירות אזוריות והפרדה בין הרשות המבצעת לרשות המחוקקת. כבר נעשו מחקרים מעמיקים, רציניים וממושכים המצביעים על יתרונות החלופות על-פני השיטה הקיימת. הגיע הזמן להחליט, הגיע הזמן לחוקק!
_______________________________________________________________
יובל ליפקין הוא מנכ"ל המרכז להעצמת האזרח והפורום לייצוב הממשל ודוקטורנט למדיניות ציבורית באוניברסיטת תל-אביב
