ככל שהתהליך המהפכני, אשר החל בינואר 2011, הולך ומתפתח, הוא מסתמן כקו שבר היסטורי; ככל הנראה ההתפתחות ההיסטורית החשובה ביותר בעולם הערבי מאז התפרקותה של האימפריה העות'מאנית וההתפתחויות בתקופה שלאחר מלחמת העולם הראשונה, אשר הביאו להתגבשותו של העולם הערבי במבנה הנוכחי שלו.
ההגדרה "אביב ערבי" רחוקה מלתאר נכונה את העוצמה והמימדים של התהליך המתרחש לנגד עינינו. הגדרה ראויה יותר היא אולי "ההתעוררות הערבית" (The Arab Awakening) , בעקבות ההגדרה שהעניק בשעתו המלומד הערבי-נוצרי ג'ורג' אנטוניוס לתהליך הצמיחה של הלאומיות הערבית בסוף המאה התשע עשרה ובעשורים הראשונית של המאה העשרים,
העוצמה המיוחדת של התהליך המהפכני הנוכחי נובעת משילוב של זרמי מעמקים דמוגרפיים, חברתיים וכלכליים, המתפרצים אל פני השטח ויוצרים את גלי הצונאמי השוטפים משטרים ומשנים סדרי עולם פוליטיים ושלטוניים. כדי להבין את עוצמתם של זרמי המעמקים הללו, נתבונן במצרים, הממחישה היטב את התופעה הכלל-ערבית. בחצי השני של המאה הקודמת גדלה אוכלוסיית מצרים פי ארבעה, כתוצאה משיפור ברפואה ובמצב התברואה, תוך המשך שיעורי ילודה ופיריון גבוהים ביותר. החל מסוף המאה הקודמת נרשמת ירידה תלולה בשיעורי הילודה והפיריון. אולם, ההשפעה של שינויים דמוגרפיים מסוג זה היא איטית, וההיקף האבסולוטי של האוכלוסיה (מספר התושבים במיליוני נפש, להבדיל מהגידול השנתי באחוזים) ממשיך עדיין לגדול בלמעלה ממיליון נפש כל שנה.
התופעה הדמוגרפית החשובה יותר, מבחינת ההשלכות החברתיות והכלכליות שלה, היא הגידול העצום במספרם של הצעירים המגיעים כל שנה לגיל העבודה. מספר זה גדל פי ארבעה מאז שנת 1950, עומד כיום על 1.6 מיליון כל שנה, וצפוי להמשיך ולגדול על פני שלושת העשורים הקרובים, עד ל- 1.8 מיליון בשנת 2040. לאחר מכן צפויה ירידה איטית, כתוצאה מהשינויים בשיעורי הילודה והפיריון של השנים האחרונות.
ההשפעה החברתית של לחץ עצום זה על שוק העבודה מתעצמת כתוצאה מגידול לא פחות מרשים במספרם של הצעירים המשכילים, מספרם הכולל של הסטודנטים הלומדים במוסדות השכלה גבוהה (מכל הסוגים) גדל פי שבעה, מאז שנת 1970, תוך כדי עליה עצומה בשיעורם של הרוכשים השכלה גבוהה מכלל האוכלוסיה הצעירה. כמעט שליש מהצעירים והצעירות בקבוצות הגיל המתאימות לומדים כיום במוסדות השכלה גבוהה, לעומת 10% בלבד בשנת 1970; ומוסדות אלו מוציאים לשוק העבודה למעלה מחצי מיליון בוגרים כל שנה.
כדי לספק מקומות עבודה למספרים גדולים אלו של צעירים, הכלכלה המצרית צריכה לצמוח בקצב שנתי של לפחות 6% – 7% לשנה לאורך זמן, ובה בעת מבנה המשק צריך להשתנות באופן שיספק אפשרויות תעסוקה המתאימות לכישורים ולציפיות של בוגרי אוניברסיטאות. שיעורי הצמיחה הגבוהים יחסית שהשיגה מצרים בעשור החולף, אכן איפשרו שלא להגדיל את שיעור האבטלה הכולל, אך הזדמנויות התעסוקה היו בעיקר במשרות שאינן מתאימות לבוגרי אוניברסיטאות. שיעורי האבטלה בקרב הצעירים המשכילים במצרים המשיכו לגדול, וסדר גודל של 50% מהם מובטלים (כולל רבים שנואשו והפכו למובטלים כרוניים שאינם מחפשים עוד עבודה באופן פעיל, ולפיכך אינם נכללים בנתוני האבטלה הרשמיים).
לצד תהליכי העומק הללו, חלו בדור האחרון גם שינויים עמוקים בתחומים כמו חופש המידע, חופש התנועה ולצידם שינוי עמוק לא פחות בציפיות של הצעירים, ובמיוחד המשכילים, לגבי אורח החיים ורמת החיים שלהם. גיל הנישואין הממוצע עלה מאוד, וצעירי מצרים אינם נוטים להינשא לפני אמצע שנות העשרים שלהם. הם מתכננים משפחה בת 2-3 ילדים, מצפים לגור בנפרד מהוריהם ולחיות ברמת חיים גבוהה יותר מזו של הוריהם. הפער בין הציפיות הללו לבין המציאות יוצר תסכול. התסכול החריף עוד יותר בעשור האחרון, דווקא על רקע הצמיחה הכלכלית המהירה, כתוצאה מאי יכולתו או אי נכונותו של השלטון לחלק את פירות הצמיחה באופן הוגן.
סיכומם של דברים: ההתעוררות הערבית היא תהליך היסטורי ארוך, הנמצא רק בראשיתו. העוצמה של זרמי המעמקים הדמוגרפיים, החברתיים והכלכליים חזקה הרבה יותר מהביטויים הפוליטיים הנראים על פני השטח. אחרי גל הצונאמי הנוכחי, האיסלאמיסטי בלבושו, כוחות אלו ייצרו גלים נוספים, העשויים להביא עימם תהפוכות ותפניות מפתיעות.
