במהלך ארבעת החודשים האחרונים בהם שהיתי בלונדון לצרכי מחקר, התיידדתי עם סטודנטים וצעירים רבים מרחבי העולם. אולם את החברות העמוקה ביותר במגורי הסטודנטים שלי קשרתי עם סודאני צעיר בשם אשרף. רופא במקצועו, אשרף עזב את סודאן ב-2009 כדי להשלים תואר שני במדעי הרפואה. כיום הוא מתמחה ברפואת עיניים בבית החולים היוקרתי ביותר בלונדון.
צנוע ושקט, אשרף מסרב לבקש מעמד של פליט בלונדון. הוא מעדיף להיות סטודנט שתורם לעצמו ולחברה ולא להיות נתון לחסדי המדינה. אבל הוא בהחלט עונה להגדרה של פליט. אשרף מגיע מאזור הרי הנוּבה שבדרום מדינת (צפון) סודאן, אזור העובר בימים אלה טיהור אתני מידי ממשלתו של עמר בשיר. משפחתו עדיין חיה בעירייה דילינג, ללא חשמל, ונמצאת באיזור הקרבות. בראיון שערכתי איתו, דיבר אשרף על חוסר העניין הבינלאומי בטבח שמתחולל בסודאן, חוסר עניין אותו הוא כינה באירוניה של רופא "תסמונת העייפות מסודאן" (ٍSudan Fatigue Syndrom). לאור הביקורת הנוקבת שמתח בראיון על השלטון, ולאור הפעילות הפוליטית האופוזיציונית שלו באנגליה, קשה לו לדמיין את עצמו חוזר למולדתו כל עוד פושע המלחמה בשיר בשלטון.
השבוע הרהרתי בעצב בעובדה שהשיחות הליליות המרתקות שלנו על כוס תה עם חלב, על דת ומוסר, על פוליטיקה ורפואה ואתיקה, יכלו להתקיים רק בלונדון ולא בישראל. גם אילו היה אשרף מצליח להכנס לארץ, כנראה שלא הייתי זוכה להכיר אותו. מה היה גורלו של ד"ר אשרף אילו היה מבקש להמלט מסודאן דרך היבשה, לישראל, ולא בטיסה ללונדון?
ראשית, כניסתו של אשרף לישראל היתה נאסרת מראש משום שהוא מגיע מ"מדינת אויב." העובדה שהמדינה הזאת היא גם האויב שלו, שהיא טובחת בבני עמו על בסיס גזעי (אשרף הוא אפריקאי מוסלמי "שחור", לא אפריקאי משוערב) ושבגלל מדיניותה הוא נאלץ להגר, פחות מעניינת את משרד הפנים שלנו. אם היה מגיע אלינו, אשרף היה מוגדר "מסתנן" ונכלא במתקן הכליאה "סהרונים" שליד קציעות בנגב. על פי תיקון לחוק ההסתננות שעבר בכנסת בינואר ושיישומו החל היום, הוא יכול לבלות עד שלוש שנים במתקן כליאה שכזה.
אילו היה מצליח לחמוק ממאסר ולהשיג אישור שהייה בארץ, היה כנראה אשרף מועלה על אוטובוס באזור הגבול ונשלח לאחד מריכוזי המהגרים האפריקאים בדרום תל אביב, אילת או ערד. מכיוון שבישראל אין מדיניות מסודרת לטפל במבקשי מקלט והמדינה מסרבת לדון בבקשות מקלט של פליטים, אשרף היה נאלץ כנראה לעבוד באופן לא חוקי כדי לשרוד. ניקיון, או משהו דומה. על לימודים אקדמאים או משרת מחקר שתתאים להשכלתו אשרף יכול היה רק לחלום. בלונדון הוא יכול ללמוד ולחקור. בישראל אשרף לא זכאי אפילו לטיפול רפואי.
ישראל מתעקשת להימנות על המדינות המערביות והנאורות, אך בכל הקשור לטיפול בפליטים היא נמצאת הרחק מאחור. על פי נתוני מחלקת המדינה האמריקאית שפורסמו לאחרונה, בשנת 2011 דחתה ישראל 3,692 בקשות ואישרה אחת בלבד. 85% מהפליטים מסודאן ואריתריאה לא זכו כלל לגישה להליך קבלת המקלט המדיני. לשם השוואה, בעולם עומד שיעור ההכרה במבקשי מקלט מאריתריאה כפליטים על 84% ומסודאן על כ-64%, על פי נתוני האגודה לזכויות האזרח.
ביוני 1977, בהחלטתו הראשונה כראש ממשלה, הודיע מנחם בגין על כוונתו להעניק אזרחות לכמה מאות פליטים וייטנאמים שנמלטו בסירות מאימת המלחמה בארצם ונאספו על ידי ספינה ישראלית בלב ים. "עם ישראל, שידע רדיפות ויודע, אולי יותר מכל עם אחר, משמעות המושג פליט, לא יכול היה לראות בסבלם של אומללים אלה," אמר אז בגין. כאשר נחתו הפליטים בנמל התעופה בן גורין, שלח אליהם בגין מכתב בו אמר "טבעי הדבר להעניק לכם מקלט בארצנו, שכן זוהי מסורתנו האנושית-יהודית. נעשה כמיטב יכולתנו על מנת ששהייתכם בישראל תנעם לכם."
מעניין מה היה אומר בגין היום לנוכח ההתלהמות הגסה של חברי מפלגתו מירי רגב ודני דנון נגד מבקשי המקלט. כמה עצוב.
