שמי איריס פרוכטר-רונן. אני מתגוררת בחיפה, נשואה לאורי ואמא ליונתן, דנה וגיא. אני מלמדת בחוג ללימודים רב-תחומיים ובחוג לתרבות הקולנוע באוניברסיטת חיפה.
עבודת הדוקטורט שלי נשאה את הכותרת: "ירדן והאתגר הפלסטיני: התמודדותה של ירדן עם הסוגיה הפלסטינית כחלק מתהליך גיבוש זהותה הלאומית וכפי שהנושא משתקף בספרי לימוד ירדניים, 1964—1994". העבודה עסקה במשבר הזהות הלאומית של ירדן מאז הקמת אש"ף ב-1964 ועד לחתימת הסכם השלום בין ישראל לירדן ב-1994.
זמן קצר לאחר חתימת ההסכם בין המדינות ביקרתי לראשונה בירדן. נפלה בחלקי ההזדמנות לפגוש ולראיין לראשונה תושבים, פוליטיקאים, אינטלקטואלים ואנשי ציבור ירדנים שרק שנה קודם לכן נחשבו רשמית לאזרחי "מדינת אויב". המפגש עם אישים אלה ללא ספק שינה רבות את השקפותיי לגבי מחקר היסטורי ואקדמי. העיסוק בספרי לימוד ירדניים הוביל אותי לחקור את תחום החינוך בירדן ובמדינות ערביות נוספות. מחקרי ההמשך שלי התמקדו בדרכים שבהן מבקשות האליטות הפוליטיות לעצב את זהותן הלאומית של מדינותיהן באמצעות סוכני זכרון נוספים כגון מוזיאונים, ארכיאולוגיה, חגים וימי זכרון, שטרות ובולים ועוד.
במקביל ללימודיי בחוג לקולנוע באוניברסיטת תל אביב יצאתי למסע מרתק אל הסגנונות והזרמים המעצבים את הקולנוע המזרח תיכוני. במחקריי אני מתמקדת בקולנוע כטקסט ביקורתי המהווה ערוץ יחודי לדיון בסוגיות חברתיות ופוליטיות. באמצעות כלים אנליטיים וביקורתיים אני מבקשת לא רק לבחון מגוון נושאים הקשורים לזהויות פוליטיות, לאומיות ומגדריות המופיעים בסרטי קולנוע עלילתיים ותיעודיים, אלא גם לנסות ולהבין את מרכיבי המבע הקולנועי באמצעות כלי היסוד המעצבים את השפה הקולנועית.
סרט קולנוע, בין אם הוא דוקומנטרי ובין אם עלילתי, הוא פרי מציאות חברתית ותרבותית. הוא משקף אותה והוא יוצר חוויה פסיכולוגית אינדיווידואלית, שכן כל צופה מוצא את עצמו בתוכו ומזדהה עם המתרחש בו. לכן, יותר מכל דבר אחר, הקולנוע הוא מראה. בניגוד לאמנויות אחרות, שפת הקולנוע היא אוניברסלית, והיא חוצה מעמדות חברתיים והבדלים בהשכלה. גם הנגישות של הקולנוע לסוגים שונים של מגזרים באוכלוסייה גדולה יותר בהשוואה לרוב האמנויות האחרות. לכן הקולנוע נחשב לאמנות קומוניקטיבית יותר.
מידת השפעתם של סרטי הקולנוע על המציאות החברתית והפוליטית שנויה במחלוקת. הקולנוע מנציח לרוב את הסדר הפוליטי והחברתי הקיים, אך הוא גם עשוי לבטא ביקורת חתרנית ואף להאיץ תהליכי שינוי חברתי ופוליטי. העובדה שהקולנוע משתמש בדימויים, בסיטואציות דרמטיות, ומתעמת עם נושאים המהווים טאבו בכל חברה – אלימות קיצונית ומין – מאפשרת לו להציע נרטיב מלא יותר, ובעל משמעויות ופרשנויות מורכבות יותר, על המתרחש.
למעלה משש שנים חלפו מאז פרוץ "האביב הערבי", והקולנוע התיעודי והעלילתי במדינות ערב הפך חדשני, חתרני ונוקב יותר. סרטים החלו להעלות על סדר היום את הנושאים הבוערים ביותר עמם מתמודדים צעירים וצעירות ערביות: זהות מגדרית, יחסים בין המינים, השכלה ותעסוקה ושמרנות דתית.
כתיבתי במסגרת הפורום לחשיבה אזורית השנה תתמקד בשיח הפוליטי והתרבותי במדינות ערב בעקבות המהפכות האזוריות, כפי שהוא בא לידי ביטוי בקולנוע הערבי, בספרות ובשיח הציבורי. אנסה להעמיק את מחקריי בתחום התרבות הפופולרית במדינות ערב לאור השינויים הדרמטיים שהתחוללו בהן בשנים האחרונות.
מקובל לראות בתרבות הפופולרית הערבית המודרנית תוצר של המערב וכלי המחשה לתהליך הגלובליזציה, אשר בו עמים שונים הופכים דומים יותר ויותר. כנגד זאת אנסה לבחון את הייצוג של מאפיינים מקומיים בתרבות הפופולרית הערבית, על הדמיון והשוני בין מדינות ערב השונות.שאלת המפתח עליה אנסה להשיב היא האם התרבות הפופולרית היא תוצר לוואי של האידיאולוגיה השלטת, או שמא היא בעלת מעמד אוטונומי אשר מייצר פרשנות תרבותית עצמאית. במחקריי גיליתי כי התרבות הפופולרית הערבית משמשת לעתים מנוף לביקורת כלפי התרבות הגבוהה, במיוחד כאשר האליטות דוחקות את הקולות המאיימים על שלטונן.
התרבות הפופולרית הערבית מבקשת לערער על ההירארכיה באמצעות פרקטיקות חוצות גבולות היוצרות הכלאה בין ז'אנרים, אידיאולוגיות ומערכות של ערכים. כך היא מאתגרת את גבולות הטעם ומציעה ראייה ביקורתית חדשה.
תחום משיק שבו אבקש להתמקד השנה הוא הזהויות במרחב הערבי. שאלות של זהות, שייכות והשתייכות מערערות בשנים האחרונות תפיסות חברתיות הגמוניות ומציבות סדר יום חברתי ופוליטי חדש. כמו חברות אחרות בעולם, ואולי אף יותר מאחדות מהן, עוברות החברות הערביות שינויים מואצים לנוכח הגלובליזציה והניאו-ליברליזם. השינויים הכלכליים, התרבותיים והדמוגרפיים יוצרים קונפליקטים חדשים, מכוננים זהויות חדשות ומעצבים מחדש זהויות ישנות.
המהפכות הערביות עיצבו מחדש לא רק את המפה הפוליטית הערבית אלא גם את השיח, ולעתים גם את המציאות, הלאומית, הדתית, הכלכלית והתעסוקתית. לצד זאת, הגירת העבודה בתוך המרחב הערבי ומחוצה לו אתגרה תפיסות של אזרחות, שייכות וזכויות אזרח ואדם. השינויים הכלכליים והטכנולוגיים העניקו לקבוצות חדשות הזדמנות לביטוי זהותן ולשימורה ועמדו בבסיס התארגנויות פוליטיות וחברתיות במרכז ומחוצה לו. אולם לצד זאת הם החריפו את הקיטוב המעמדי ואת התסכול החברתי.
במאמריי אנסה להציע הסברים לדרכים שבהן נוצרות זהויות, מתגבשות ומשתנות במפגש בין היחיד, מוסדות המדינה ותהליכים גלובליים. בעוד שמבט מלמעלה מסייע בבירור תהליכים של הבניית אומה וזהות על ידי אליטות פוליטיות וכלכליות, מבט מלמטה, על התרבות הפופולרית, מלמד כיצד משתמש האזרח הערבי בקטגוריות של המדינה או של החברה בחיי היומיום וכיצד הוא מנכס, מפנים, מתחמק, משנה או חותר תחת הקטגוריות שנכפו עליו.
