לאחר שנים שהקדשתי למחקר של צבא ומשימות שלום בבוסניה וקוסובו, ראשית כתלמידת דוקטורט באוניברסיטת אמסטרדם, ולאחר מכן בלימודי פוסט-דוקטורט במכון אולין ללימודים אסטרטגיים באוניברסיטת הרווארד, "חזרתי הביתה" מבחינה מחקרית. עברתי להתמקד בסוכנויות האו"ם הממוקמות בישראל ובשטחים הפלסטינים הכבושים, ובדרך בה אנשי האו"ם חווים את הסכסוך ואת העבודה מול הצדדים היריבים.
העבודה מול אנשי האו"ם גרמה לי, תחילה אינטואיטיבית ובהמשך אנליטית, להשוות אותם אל פקידות המנדט הבריטי. פיזית, חזרתי שוב ושוב אל מקומות מרכזיים עבור עובדי האו"ם שהיו משמעותיים עבור הבריטים – מלון אמריקן קולוני, שאירח בעבר את הפקידות הבריטית, ומטה האו"ם שיושב בבית הנציב העליון בירושלים. בספרות המחקרית ידוע כי אזרחי אימפריה נוטים לא פעם "לחזור אל מקום הפשע", בין אם מדובר בקהילה הגרמנית הגדולה בנמיביה, או בעובדה שאחוז לא מבוטל מקרב העובדים הזרים באו"ם הגיעו מבריטניה ואירלנד. יתר על כן, קיים דמיון רב בין האופן בו פעלה האימפריה הבריטית לבין פעולת סוכנויות האו"ם, מערכות היחסים שהן יוצרות עם מקומיים ונסיונות ההשפעה שלהן באמצעות פיתוח וסיוע הומניטרי.
תחום מחקר נוסף המעניין אותי הוא נקודות מפגש בין יהודים ישראלים לפלסטינים. אינני מתכוונת למפגשים פורמאלים נוסח קבוצות דיאלוג בין יהודים ובין פלסטינים, אלא למפגשים לא פורמאלים במקום העבודה, לפעילות פוליטית וליחסים רומנטים ובין אישיים.
כך, למשל, חקרתי מורות פלסטיניות המלמדות ערבית בבתי ספר יהודיים והאופן בו בתי הספר תורמים לכינונו של "ערבי טוב"; כזה השואף להשתלב באוכלוסיה היהודית אך לא להתמזג בה, שאין לו שאיפות פוליטיות, שנראה ומתלבש כמו יהודים ישראלים, שאין לו מבטא ערבי, ועדיף שיהיה נוצרי ולא מוסלמי. במלים אחרות, ערבי שיתנהג ויתלבש "כמונו" אך לא ישאף להיות חלק מ"איתנו", כי אז נקרא לו מתחזה ונשלח נגדו ארגונים הממומנים על ידי המדינה כמו להבה ויד לאחים.
כתבתי גם על נשים יהודיות שבחרו לשמש מגן אנושי עבור פלסטינים: טלי פחימה, שהגנה על זכריא זביידי שהיה מבוקש על ידי צה"ל, נטע גולן, ששימשה מגן אנושי ליאסר ערפאת, ואנג'ליקה יוספוב, שסייעה לבן זוגה הפלסטיני לבצע פיגוע. יחסם של שירותי הביטחון, אמצעי התקשורת ומערכת המשפט אל נשים אלה יכול לעזור לנו לשרטט את גבולותיה המעמדיים והאתניים של הישראליות.
בעוד שפחימה, מזרחית, עשתה בפועל מעט מאוד (היא הורשעה בתרגום מסמך שהכיל בעיקר תמונות של מבוקשים שאיבד חייל צה"ל בג'נין, בהתעלמות מהעובדה שזביידי וחבריו יודעים עברית), הרי שהיא עברה לינץ תקשורתי חסר פרופורציה והפכה ליהודי השני, והאישה היהודיה הראשונה, שנשלחו למעצר מנהלי ללא משפט. יוספוב, לעומתה, עולה חדשה משולי החברה שסייעה לחברה הפלסטיני להוציא לפועל פעולת טרור, כמעט ואינה ידועה לציבור הישראלי. מערכת המשפט התייחסה אליה באופן רחום בהרבה. בתווך ניצבת גולן, אישה אשכנזיה ומשכילה, שזכתה ליחס מכבד בהרבה מצד מערכת המשפט.
במאמרים שאפרסם במהלך השנה באתר הפורום אני מקווה לשלב בין שני תחומי ה"אחרות" ולהציג בפניכם פן אחר של פקידות המנדט הבריטי – את מאות העובדים הבינלאומיים של האו"ם שמהלכים בינינו אך לא נראים. לצד זאת אדון גם ביחסים המורכבים שנוצרים בין יהודים לפלסטינים בישראל, וכיצד מנסה המדינה למשטר ולהגדיר אותם.
