תוצאות הבחירות באיראן לכאורה היו מפתיעות ודרמטיות. המנצח לא זכה לתמיכת המנהיג הרוחני העליון של איראן, עלי ח'מינאי, ולא ייצג את המחנה השמרני הנוקשה השולט ביד רמה במדינה. חסן רוחאני, ד"ר למשפטים שאת התואר השני למד בסקוטלנד, נחשב מתון בדעותיו ולכן נבחר על ידי קואליציה של צעירים, מיעוטים ונשים. אולם מיהו באמת המנצח ה"מפתיע"? עד כמה נצחונו מערער את יציבות שלטונם הארוך של ח'מינאי ושל השמרנים באיראן? ועד כמה הוא ימלא את הציפיות שמיליוני בוחריו תולים בו?
ההיסטוריה הפוליטית של רוחאני שזורה בזו של המהפכה. הוא היה מתנגד של השאה שנאלץ לברוח כדי להימנע ממעצר. הוא הצטרף לח'ומיני בצרפת ולאחר המהפכה היה אחראי על בניית הצבא בתקופת מלחמת איראן-עיראק. כמו כן היה האחראי על התקשורת הממלכתית ושימש למעשה כצנזור שלה. תפקידו המשמעותי ביותר היה כיועץ לביטחון לאומי של הנשיאים רפסנג'אני וח'אתמי וב-2003 מונה להיות גם אחראי על תיק הגרעין האיראני. רוחאני התפטר ב-2005 כתוצאה מחילוקי דעות בנושא הגרעין עם הנשיא הנבחר אחמדינג'אד. התפטרותו לא היתה על רקע מחלוקת על עצם השאלה האם להמשיך בפיתוח הנשק הגרעיני, אלא סביב השאלה האם להמשיך ולהסתיר זאת מהעולם או לא. רוחאני רואה בסוריה כחיונית לאינטרסים האיראניים ולכן ככל הנראה ימשיך את התמיכה במשטר אסד. גישתו לישראל דומה לקו האיראני המסורתי: המשטר הציוני חייב לעבור מהעולם.
רוחאני הוא תלמידו הנאמן של ח'ומיני. האחרון ראה בשרידות המשטר האסלאמי האיראני כמטרה העליונה. כך גם רוחאני, שמייד לאחר פרסום זכייתו בבחירות עלה לקברו של מורהו הרוחני ונשבע להמשיך את מורשתו. הנשיא הנבחר החדש מבין כי בשמונה שנות שלטונו של אחמדינג'אד נוצרה מציאות המסכנת את קיומו של המשטר האסלאמי האהוב עליו. המיאוס של חלקים רחבים בעם מאופי המשטר, מהמשבר הערכי והכלכלי, הסכסוך המתעצם בין איראן השיעית לעולם הסוני והבידוד הבינלאומי עלולים מבחינת רוחאני לקרב את קיצה של המהפכה.
בעלי בריתו של רוחני העיקריים, ח'אתמי ורפסנג'אני, שייכים כמוהו לגווארדיה הישנה של המהפכה. עליהם מוטלת המורשת האמיתית שלה ושל האב המייסד, ח'ומיני. לדידם שמונה השנים של משטר אחמדינג'אד, שנחשבו בעיני רבים כחילופי דורות בפוליטיקה האיראנית, הן משגה הרה אסון שיש לתקנו במהירות האפשרית. הם בטוחים כי עוד לא הגיע זמנו של הדור הפוסט-מהפכני לשאת בעול שימור המשטר האסלאמי. הניסיון המצטבר של הטרויקה הזו הוא עצום הן מבחינת ניהול המדינה פנימה — שיקום אמון העם ושיקום הכלכלה, הן מבחינת ניווט יחסי החוץ של איראן עם מעגל המדינות השכנות וכן עם המערב, שהצליח לבודד את איראן במידה רבה של הצלחה.
בעתיד הקרוב אנו צפויים, ככל הנראה, לשורה של צעדים בוני אמון בתוך איראן, על ידי רפורמות פוליטיות וכלכליות שייטיבו עם העם וימתנו את אמצעי הדיכוי שהחריפו בשנים האחרונות. יכול להיות שמוסאוי וכרובי, מנהיגי המהפכה הירוקה מ-2009, ישוחררו ממעצר הבית שלהם על ידי מנהיגי המהפכה הסגולה (צבע קמפיין הבחירות של רוחאני), לאחר שיגיעו עימם להסכמות חשאיות שישימו קץ לביקורתם על המשטר. רוחאני ישחרר גם כמה הצהרות מרגיעות בכל הנוגע למדיניות הגרעין האיראנית ואולי אף יקפיא חלק מהתכנית להשגת נשק גרעיני. אולם כפוליטיקאי ותיק, הנתמך על ידי בעלי ברית מנוסים ביותר, הוא ידרוש תמורות מרחיקות לכת תמורת כל ויתור שהוא, אמיתי או מדומה, ובראש ובראשונה הסרת כל הסנקציות הכלכליות המשתקות או לפחות המהותיות שבהן.
תפקידו של רוחאני הוא לשמר את המהפכה באיראן בכול דרך ואמצעי. זה למעשה המנדט שנתנה לו האליטה הפוליטית האיראנית. זו המשימה שהוא לקח על עצמו יותר מכל דבר אחר. לדידו המהפכה חייבת לנצח גם בעשור הרביעי לקיומה.
