בטקס השקת מפלגת "הנאמנות והרפורמה" (אל-ופאא ואל-אצלאח) שנערך במלון "גרדניה" בנצרת בראשית השבוע הוצגו חמשת המייסדים: השיח' חוסאם אבו-ליל, יו"ר המפלגה וחבר לשעבר בפלג הצפוני של התנועה האסלאמית, שהוצא אל מחוץ לחוק, היבה עוואודה, חסן סונעאללה, אבראהים אבו-ג'אבר ומוחמד סובחי ג'בארין. הדוברים הציגו את המפלגה כפוליטית, בלתי פרלמנטרית ומבוססת על ערכים אסלאמיים, וקבעו לה מספר יעדים ראשוניים: שמירת העקרונות הלאומיים, קידום רפורמות חברתיות, סיכול ניסיונות הגירוש והפקעת הקרקעות, חיזוק תפקידה של ועדת המעקב וביעור האלימות בקרב החברה הערבית.
שני קהלי יעד זכו להתייחסות מיוחדת בדברי המייסדים: נשים וצעירים, קבוצות הסובלות מהדרה ושוליות ועשויות לראות במפלגה החדשה משב רוח מרענן וחלופה טובה למפלגות הערביות ההולכות ומתנוונות. המשבר הדורי, המשבר המוסרי-ערכי והמשבר המנהיגותי הפוקדים את החברה הערבית בישראל משמשים קרקע נוחה להופעתה של מפלגה צעירה המשלבת בין שיח לאומי חילוני לשיח דתי-אסלאמי, ובין שיח חברתי לשיח לאומי פוליטי. היבה עוואודה, אשת חינוך המיועדת לתפקיד סגנית ראש המפלגה, עמדה על חשיבות שיתופן של נשים כסוכנות שינוי מרכזיות במישור הערכי, החברתי והחינוכי, וג'בארין הדגיש את חשיבות שיתופם של הצעירים בעשייה המפלגתית.
הנהגת המפלגה מודעת לכך שזהותו של היו"ר וחלק מהחברים עלולה לקשור בינה לבין הפלג הצפוני, ולכן היא שבה ומדגישה את היותה מפלגה עצמאית החברה בוועדת המעקב העליונה של הערבים בישראל וכשותפה של כל המפלגות הערביות בייצוג כלל האוכלוסיה הערבית בישראל. נוכחותו של מוחמד ברכה, יו"ר ועדת המעקב, במסיבת העיתונאים במלון גרדניה הייתה אמורה להעניק למפלגה לגיטימציה פוליטית ולשלוח מסר ברור לרשויות בישראל.
העמדות שביטאו המייסדים בנוגע להשתתפותה של המפלגה בבחירות לכנסת ולתנאי הקבלה למפלגה עשויות לזרוע אור על מגמותיה הפוליטיות. בניגוד לפלג הצפוני של התנועה האסלאמית, ששלל מכל וכל השתתפות בבחירות, המפלגה החדשה שומרת על מרחב תמרון פוליטי ומצהירה כי אינה שוללת השתתפות עתידית בבחירות לכנסת. את מסריה לציבור היא מבקשת להעביר מחוץ לכנסת, אולם עמדתה בנושא תיבחן מפעם לפעם בהתאם לנסיבות. ההבחנה שהציעה עוואודה בין מפלגה "לא פרלמנטרית" ל"אנטי פרלמנטרית" מבהירה היטב כי המפלגה איננה שוללת עקרונית את המרחב הפרלמנטרי הישראלי. אפשר שיוצאי הפלג הצפוני במפלגה למדו משהו משגיאות הדור המייסד של התנועה האסלאמית, והם מאמצים כללים אחרים של שיח פוליטי שלא יקוממו עליהם את הממסד הפוליטי (והבטחוני) בישראל ואולי גם יהיו אפקטיביים יותר ביחס לאוכלוסיה הערבית.
בניגוד לפלג הצפוני של התנועה האסלאמית, שחבריו היו מוסלמים דתיים, המפלגה החדשה פותחת את שעריה בפני כלל האוכלוסייה הערבית – מוסלמים ונוצרים, דתיים וחילונים – ובלבד שהמצטרפים יצהירו על מחוייבותם לעמדה הלאומית הפלסטינית הערבית. גם כאן נראה כי הופקו הלקחים מחוסר הפופולריות של המפלגות האסלאמיות בישראל, בכנסת ומחוצה לה, מאז שנות ש-80, שנבע מאורח החיים הדתי שהן כפו על חבריהן. עוואודה, העוטה רעלה לראשה, הבהירה כי גם נשים גלויות ראש תוכלנה להצטרף למפלגה, והבליטה את אופייה הלאומי והחברתי-מוסרי של המפלגה.
בין אם מדובר בצאצאית של הפלג הצפוני ובין אם במפלגה חדשה, חשוב לבחון את התפתחות האידיאולוגיה והפרקטיקה של "הנאמנות והרפורמה" לאורך זמן. ייתכן שהפללת הפלג הצפוני השיגה את מטרתה, והנהגת המפלגה החדשה תתנהל בתוך גבולות השיח הפוליטי הישראלי מבלי לחצות קווים אדומים כפי שעשתה קודמתה. יו"ר המפלגה, אבו ליל, אולי יוותר על השיח האסלאמיסטי לטובת שיח פלורליסטי יותר. הצצה אל הזירה המזרח תיכונית מעידה היטב כי האסלאם, על אחת כמה וכמה הרדיקלי, אינו יכול להיות פתרון לשבר הפוליטי, הדורי, החברתי, הכלכלי, העדתי והמגדרי הפוקד את החברות הערביות ובייחוד את הצעירים הערבים.
