לאחרונה השלימה קבוצת חוקרים במרכז המחקר הבריטי בירושלים מחקר רחב היקף, שבו נבדקו ההשלכות של הסכמי אוסלו על פלסטינים בגדה המערבית, בעזה ובישראל (כולל מזרח ירושלים). את המחקר על השפעת הסכמי אוסלו על מזרח ירושלים הוביל ד"ר מנצור נסאסרה, כיום חבר סגל במחלקה לפוליטיקה וממשל באוניברסיטת בן גוריון בנגב. במסגרת המחקר, שתוצאותיו הוצגו בכנס בין-לאומי בלונדון בספטמבר האחרון ויתפרסמו בקרוב, ראיין ד"ר נסאסרה תושבים במזרח ירושלים, עובדי ציבור ישראלים ופלסטינים, חברי כנסת ערבים ופוליטיקאים פלסטינים, והשתמש בדיווחים מהתקשורת על הנעשה במזרח העיר להשלמת התמונה.
המחקר מביא סיפור קשה של הזנחה והדרה שהחריפו עם הסכמי אוסלו ונמשכים עד עצם היום הזה. לצד המאבק המתעצם על עתיד האזור והמקומות הקדושים מתגלה אזלת יד (במקרה הטוב) ישראלית ופלסטינית ביחס לתושבים, אשר חיים באזור הפקר מוניציפלי הסובל מחוסר פיתוח מתמשך. כיום מתגוררים במזרח ירושלים כשלוש מאות אלף פלסטינים תושבי ישראל המהווים כ-37 אחוזים מכלל אוכלוסיית העיר. לפי נתוני האגודה לזכויות האזרח בישראל, 78 אחוז מתושבי מזרח ירושלים חיים מתחת לקו העוני. ההנהגה הישראלית וחלק ניכר מכלי התקשורת בישראל, המתארים את המציאות המורכבת בירושלים כ"גל טרור", לא רק שמתעלמים מהמתרחש בפועל במזרח ירושלים אלא גם אינם מציעים פתרון רציני למצב.
המחקר על השפעתו של הסכם אוסלו על ירושלים מעלה מספר ממצאים. הסכמי אוסלו הביאו לחיסולם של ארגוני החברה האזרחית הפלסטינית במזרח העיר ולמעברם של חלק גדול מהם לגדה המערבית. המדיניות הישראלית במזרח העיר כמו מניעת סיוע כספי לארגוני החברה האזרחית והחרמת כל ארגון שמזוהה עם חמאס או פתח גרמה לסגירתם של עשרות ארגוני צדקה, עמותות, וארגוני חינוך ותרבות.
ההשפעה הכלכלית השלילית של הסכמי אוסלו על מזרח ירושלים הייתה גדולה. הכלכלה במזרח העיר ניזוקה קשות מסגירתם של עסקים רבים וממעבר של עסקים אחרים לשטחי הרשות. מנתונים שפרסם הארגון הירושלמי אל-מקדס עולה שמשנת 1999 נסגרו כחמשת אלפים בתי עסק פלסטינים במזרח העיר. גדר ההפרדה, שניתקה את הכלכלה של מזרח ירושלים מהכלכלה הפלסטינית בגדה המערבית, החריפה את המצב. ועידת האו"ם לסחר ולפיתוח דיווחה כי מאז 2010 הפסידו הפלסטינים תושבי מזרח ירושלים יותר ממיליארד דולר. שיעורי האבטלה גדלו בהתאמה. הטמעתה של מזרח ירושלים במרחב העירוני נותרה על הנייר בלבד; האזור לא נהנה מתוכניות פיתוח כלכליות-חברתיות משלימות מצד עיריית ירושלים או הממשלה. ההשקעה התקציבית במזרח ירושלים היא שולית, כ-10 אחוזים מכלל התקציב של עיריית ירושלים, ובוודאי שאיננה מספקת את הצרכים הקיימים.
עימות במזרח ירושלים (תמונה: רשת אל-קודס אוולן)
כיוון שירושלים לא נכללה בהסכמי אוסלו, מתקיים מרוץ לא רשמי על בעלות של קרקע ונכסים באזור, מה שמביא לחיכוך יומיומי בין יהודים לפלסטינים בעיר. קבוצות של מתנחלים הנתמכות על ידי הימין מנסות לשנות את הסטטוס קוו ההיסטורי בעיר העתיקה, מה שבא לידי ביטוי גם בהצעות מימין שנדונו בכנסת בשנים האחרונות.
לצד הריק האזרחי והכלכלי נוצר במזרח ירושלים ריק פוליטי. אחרי מותו של מנהיג פתח, פייסל אל-חוסייני, וסגירת האוריינט האוס על ידי ישראל, נשללו ממזרח ירושלים סמלים חשובים של מנהיגות פוליטית פלסטינית חלופית. השר הפלסטיני לענייני ירושלים, עדנאן אל-חוסייני, מנהל את ענייני מזרח העיר כשהוא יושב בא-ראם, מחוץ לגדר ההפרדה. התושבים במזרח העיר מצויים בלבו של מאבק טריטוריאלי ופוליטי בין ישראל לפלסטינים, לרבות על השליטה במקומות המקודשים, שם בוחשת גם ירדן בקלחת. אל הריק הפוליטי הזה נכנסו בין היתר שחקנים חדשים בדמות התנועה האסלאמית וחברי כנסת מהרשימה המשותפת. המנהיגות הבולטת של הפלסטינים בירושלים כיום היא הווקף, שבראשו עומד עזאם אל-ח'טיב. הווקף מעסיק יותר מארבע מאות עובדים פלסטינים בעיר העתיקה, אך נאמנותו של ח'טיב היא לירדן ולא לישראל או לרשות הפלסטינית. בהעדר מנהיגות מקומית, ועם התחדשות המחאה במזרח העיר, סביר שמנהיגות חלופית צעירה תצמח מהשטח.
הסכמי אוסלו, אשר היו מקור של תקווה לרבים, הפכו לבסיס לתסכול וייאוש מתמשכים. הם יצרו מציאות בלתי אפשרית מבחינה אזרחית, כלכלית ופוליטית עבור תושבי מזרח ירושלים, מצב שהחריף בעקבות הקמת גדר ההפרדה. לגל האלימות הנוכחי יש אופי טריטוריאלי ודתי ברור, אך מובילים אותו צעירים החיים במציאות בלתי נסבלת עבורם.
