מאז שפוזרה הכנסת ה-19 והוכרזו בחירות מוקדמות נראה כי מערכת הבחירות מחפשת את עצמה ומבקשת סיסמה קליטה, סביבה יתאספו הבוחרים מחפשי הדרך, אלה שלא ידעו על מה ולמה פוזרה הכנסת. יוקר המחיה, הדיור והמילקי ריחפו להם שם באופק, כמו גם האיום התמידי על חלוקת העיר שמעולם לא חוברה לה יחדיו. שמאל וימין ממשיכים להתגושש האם יש כיבוש והאם הכיבוש משחית, או שמא צבאנו הוא עדיין המוסרי בעולם ודרכנו היא הצודקת בדרכים. וקיים גם החשש הנצחי לחוסנה של הדמוקרטיה השברירית שלנו, על שלל מפלגותיה, ההדרה התמידית של אזרחיה הערבים, ויכולת המשילה הנזילה מאוד שבה. וכמובן דת ומדינה ואחים ואחיות השבים הביתה, או אולי הבית הוא זה שבעצם הולך ומתרחק מהם.
והנה נראה כי השבוע החולף סיפק לנו את הנושא סביבו נתכנס כולנו ואולי גם סיסמה. על שאלת הכיבוש ויכולתו להשחית נמשיך כנראה להתקוטט כאן עוד שנים רבות. אבל השחיתות כובשת וזה ברור כאור השמש וכואב כמכוות אש. זו קריאת ההשכמה האמיתית של כותרות השבוע האחרון וזו גם ההזדמנות האמיתית שנקרתה לפנינו בבחירות המוזרות, היקרות, כמעט מיותרות הללו. זו ההזדמנות האמיתית לעקור את הנטוע עמוק, את השחיתות שכבשה כל חלקה טובה וטמנה ידה בכל.
עיבוד תמונה: עמיר שיבי
כמו תופעות חברתיות ופוליטיות רבות אחרות, גם השחיתות מתארגנת לה כרשת סביב צמתים מרכזיים והקורים שלה מקלים על התפשטותה. בכירי המערכת הפוליטית והפקידותית הם הצמתים המרכזיים של הרשת והמאכערים הם הקורים והזרועות הביצועיות של ההשחתה והשוחד. הם המקשרים בין ההיצע לביקוש, בין המבקש שירות למבקש תמורה, והם גם משמנים את מי שאמור היה לפקוח את עיניו על מנת שיעצמן לכדי תנומה נעימה וחמימה. והמערכת כולה מתארגנת לה כרשת משומנת היטב של קח ותן.
חשוב להדגיש: זו לא הרשת שאשמה. היא לא יותר מצורה מופשטת של ארגון. האנשים לא נופלים להם ברשת כזבובים ברשתו של העכביש. להפוך לצומת של שחיתות או לקור משחית זו החלטה מדעת של אנשים כמוני וכמותכם, זו החלטה אל מול שיפוט מוסרי התובע אחרת. אבל הרשת מקלה על ההחלטה הפסולה הזו. יושב אדם בכיר ורואה סביבו את השחתת המידות ואת שחיקת הנורמות, רואה את עמיתיו הולכים ומתעשרים ואת החישוקים המוסריים שלו הולכים ומתרופפים. בכיר אחר מבין שקידומו מותנה בעצימת עיניים ולחיצת ידיים, והופך מדעת לצומת של שחיתות. כך שוקעת המערכת בהדרגה לרשת של שחיתות שקוריה מתפשטים עמוק יותר ורחב יותר, השימון בה הופך ליעיל והחיסון כנגדה נחלש. ישראל שנת 2014 מרושתת לתפארת.
והרשת הזו אינה רק של מפלגת ישראל ביתנו או של פרשת השחיתות האחרונה. הרשת באמת שלחה קוריה לכל מגזר ולכל תחום, והמפלגות והרשויות המקומיות פגיעות לה במיוחד. אבל גם חברת החשמל עומדת במוקד של חקירה הולכת ומעמיקה, ובנק לאומי חתם על הסדר כופר עם הרשויות בארצות הברית, בחטיבת גבעתי היו לא רק פרשיות חמורות של הטרדה מינית והתאבדות, אלא גם חשד לניצול לא תקין של כספי תרומות, לרשות המיסים הייתה פרשה משלה, ואפילו קציני משטרה בכירים היו במוקד פרשיות שחיתות שונות עד שאור הזרקורים פנה שוב לנחקריהם. ישראל מודל 2014.
עיבוד תמונה: עמיר שיבי
לא מיותר לציין עובדה חשובה נוספת. לא רק ערכים מופשטים נפגעים כתוצאה מהשחתת המידות הציבוריות. גם הכיס הממשי של כל אחד ואחת מאיתנו ניזוק קשות. כאשר האמונים על טובת הציבור וחוסנה של הקופה הציבורית מתייחסים אליה כאל טובין פרטי שלהם ועושים בה כבשלהם המחיר ברור, וברורה גם זהות הנושא בעול התשלום. קופונים שנגזרים בדרך עולים לנו ממון רב, הקלות רגולציה שמקבלים מי שמשתמשים במאכערים משולמים על ידי קהל הצרכנים – אנחנו, וכאשר טורבינות יקרות שוכבות שלא לצורך במחסני חברת החשמל כתוצאה משוחד רב, מעטים הרוויחו הון עתק וההמון, שהוא שוב אנחנו, שילם והפסיד.
בחירות 2015, שעד לא מזמן נראו מחפשות צידוק וכמעט מיותרות, יכולות לקנות את עולמן ולסייע בביעור נגע השחיתות הציבורית. כדי שזה באמת יקרה על הציבור להבין עד כמה השחיתות כובשת, להבין כי הנגע עמוק ונרחב והעומדים בראש המערכת הפוליטית אחראים לו, אם במעשה, אם במחדל ואם בשתיקה. ישנם תקדימים להחלפת שלטון בשל שחיתות ולא רק במקומות אחרים בעולם. באמצע שנות השבעים של המאה העשרים היוו פרשיות השחיתות של אשר ידלין (שהורשע) ואברהם עופר (שהתאבדותו שמה קץ להליכים המשפטיים) גורם חשוב בהפסד של מפלגת העבודה בבחירות 1977 ובמהפך המפורסם. אור השמש מחטא, ובדמוקרטיה הבוחרים יכולים לראות את האור ולהראות למשחיתים ומושחתים את הדרך החוצה.
פיקי איש שלום הוא פרופסור חבר במחלקה ליחסים בין-לאומיים וראש המכון ליחסים בינלאומיים ע"ש לאונרד דיוויס באוניברסיטה העברית בירושלים
