מאז הכרזת ארגון המדינה האסלאמית בעיראק וסוריה (דאע"ש) על כינונה של המדינה האסלאמית, וביתר שאת מאז התגברות ההתקפות הצבאיות של מדינות המערב על הארגון, מבקשים אנשי הארגון להגביר את הלגיטימציה הדתית לשלטונם. לצורך זאת הם הגבירו את שימושם במסורות אפוקליפטיות מוסלמיות שחוברו בימי הביניים והתאימו אותן לנסיבות הפוליטיות והצבאיות הנוכחיות.
אנשי המדינה האסלאמית טוענים כי המסורות האסלאמיות מתקופת הנביא ועד ימי הביניים ניבאו, למעשה, את הקמתו של הארגון בימינו אנו. קהל היעד העיקרי של מערכת ההסברה הזו היא האוכלוסיה הנשלטת על ידי המדינה האסלאמית בעיראק ובסוריה, אולם הארגון מבקש לעשות לעצמו נפשות באופן זה גם בקרב מוסלמים ברחבי העולם כולו.
מסורות אפוקליפטיות המתארות את יום הדין המתקרב, ואת המלחמות שינהלו המוסלמים עם בני דתות אחרות (ובראשם נוצרים ויהודים), הופיעו עוד בתקופת הנביא מוחמד. בפסוקים רבים בקוראן מודגשת חשיבות האמונה באלוהים ובדתו לפני בוא יום הדין ההולך וקרב, ועל כך מעידים סימנים מן הירח ותופעות כמו רעידות אדמה. מסורות אפוקליפטיות אחרות שיקפו את מלחמותיו של הנביא מוחמד בשבטי היהודים בעיר מדינה; הן עודדו את המוסלמים להילחם בשבטים הללו ותארו את המלחמה בהם כאחד מסימניו של יום הדין. הפסוקים והמסורות האפוקליפטיות נועדו לעורר אימה בקרב השומעים וכך לעודדם להצטרף אל הדת החדשה, להילחם למענה ולהיגאל בזכותה. מסיבה זו הן לא שיקפו התפתחויות היסטוריות חשובות, כמו היחס הסובלני שאימץ הנביא כלפי היהודים (עד כדי הגנה על רכושם ועל חייהם במקומות שונים) לאחר גירושם מהעיר מדינה.
מסורות אפוקליפטיות התחברו גם בתקופת השלטון האוּמַיִּי (661—749). כדי להעניק לשליטי בית אומייה לגיטימציה דתית ולעודד את המוסלמים להילחם בביזנטים חוברו מסורות אפוקליפטיות המתארות את השליטים האומיים כגואלים אשר עתידים לכבוש את הערים קונסטנטינופול ורומא מידי הנוצרים. מסורות אחרות הציגו את קרבות אזור הסְפָר דאבק (צפון סוריה של היום) בין האומיים לביזנטים כמבשרים את יום הדין הממשמש ובא ומעידים כי השליט האומיי הוא הגואל אשר יאכוף צדק בין המוסלמים. כאשר הפילה השושלת העבאסית את בית אומייה בשנת 749 השתמשו השליטים החדשים במסורות אפוקליפטיות שהכפישו את בית אומייה כאויבי האסלאם. אחת המסורות המפורסמות מתארת את בואו של הגואל מאזור ח'וראסאן (איראן של היום), מחוז מוצאם של המורדים העבאסים בשלטון בית אומייה, כשהוא ואנשיו מניפים דגלים שחורים, מפילים את השלטון הכופר ומשליטים את דרכו של הנביא.
ארגון המדינה האסלאמית השתמש במסורות הללו כשהוא מנתק אותן מהקשרן ההיסטורי ומפרשן לפי צרכיו. בתחילת דרכו אימץ את הדגל השחור והתאים את המסורת העבאסית הקדומה למציאות של עיראק בת זמננו. המשטר השיעי בעיראק, טענו אנשי דאע"ש, הוא זרוע של איראן. מכאן יוצא שדאע"ש נלחם במשטר השיעי הכופר ומקיים את נבואת בואו של גואל הדת. הארגון אימץ מסורת אפוקליפטית נוספת מהתקופה העבאסית, המתארת את השליטים החדשים כצדיקים ויראי שמיים הנוהגים לפי הנביא ואוכפים את חוק האל.
עם התגברות עוזן של המתקפות המערביות החלו אנשי המדינה האסלאמית לנצל את המסורות מתקופת מלחמות האומיים בביזנטים. לטענתם הם אלה שנמצאים באזור הסְפָר הקדום דאבק (שם שאומץ גם לכתב העת הרשמי של המדינה האסלאמית) ובו הם נלחמים ב"ביזנטים", מעצמות המערב. הצגת המאבק כמלחמת יום הדין של מוסלמים בנוצרים נועדה למשוך מצטרפים חדשים ונלהבים לארגון.
בחודשים האחרונים, על רקע התגברות האלימות בגדה המערבית ובירושלים, ניכר גם נסיון מצד ארגון המדינה האסלאמית להשתמש במסורות אפוקליפטיות מתקופת מלחמתו של הנביא בשבטים היהודים בעיר מדינה. הארגון מחיל את המסורות הקדומות הללו על ימינו ומסתייע בהן כדי להציג את עצמו כמושיע הנלחם ביהודים. גם כאן מתעלם הארגון מהשיפור ביחסי הנביא מוחמד עם היהודים בתקופה מאוחרת יותר. בקצרה, ארגון המדינה האסלאמית בורר בקפידה מסורות אפוקליפטיות, מנתק אותן מהקשרן ההיסטורי, מציגן כנבואות המתגשמות בימינו וכך מנצלן לתועלתו הפוליטית, הצבאית, הדתית והאידיאולוגית.
ד"ר אשרף אבו זרקה הוא חוקר של המחשבה הרדיקלית באסלאם ומנחה באוניברסיטה הפתוחה
