לפני כשבועיים נשא מנהיג חזבאללה, חסן נסראללה, נאום מקיף בתגובה ל"הכרזת ירושלים" של הנשיא טראמפ. נסראללה התייחס להכרזה לא כאיום אלא כהזדמנות לשיפור עמדות מול הליגה הערבית, שמגדירה את חזבאללה כארגון טרור, ומול חכם ההלכה הסוני הבולט יוסף אל-קרדאוי, שכינה את הארגון "מפלגת השטן".
בתחילת נאומו הזכיר נסראללה, בין היתר, את יום הולדתו של הנביא מוחמד ושל האימאם השיעי השישי, ג'עפר א-סאדק, שנודע כמי שסירב להצטרף לניסיונות מרד שיעיים נגד השליטים האומיים הסונים. החיבור בין שני המועדים הדתיים הללו יכול לשדר מסר של אחדות בין השיעים ובין הסונים.
נסראללה השתמש בערכים וברגשות אוניברסליים של כבוד ובושה כדי להדגים את המפריד בין ערבים ומוסלמים לבין ישראל וארצות הברית. הכרזת טראמפ נתפסת בעיניו כהוכחה לכך שארצות הברית מעדיפה את ה"כבוד והאינטרס הישראלי" על ה"כבוד והאינטרס הערבי". הוא דרש ממנהיגים ערבים לא להיות מעורבים ב"עסקת המאה" המבזה של טראמפ, והזהיר אותם "לא לתקוע סכין בגב העם הפלסטיני ולא למכור אותו בשוק העבדים הפוליטי".
פחד, ייאוש ובושה שימשו בעירבוביה בנאומו של המנהיג השיעי-לבנוני. פרשנים ישראלים, הוא התגרה בשומעיו, מעריכים כי ערבים ומוסלמים ויתרו על ירושלים משום שהם עסוקים בענייניהם הפנימיים בעקבות המהפכות הערביות. "העם הפלסטיני עייף ולא מתעניין בירושלים, בגדה המערבית או במדינה פלסטינית, ויסכים לקבל את הפרורים שזורק לו טראמפ", ציטט נסראללה את ההערכה הרווחת בישראל. עתידם של הפלסטינים בישראל ובשטחים, הזהיר, הוא אבדן אדמות ורכוש, גירוש, והשתלטות סופית של ישראל על המקומות הקדושים לאסלאם ולנצרות.
עם זאת, נסראללה מבין את מגבלות כוחו במרחב הערבי והבינלאומי. הוא מעדיף "שיח רציונלי ובר מימוש", המשרת את דימויו כמי שמבטיח ומקיים. אין זה ריאלי לדרוש ממדינות ערביות ומוסלמיות לנתק את היחסים הדיפלומטיים עם ארצות הברית, הוא הודה. מחאה דיפלומטית, והפעלת לחץ כלפי ממשל טראמפ לביטול ההכרזה, היא תגובה הולמת.
מנהיג חזבאללה אף הזכיר כי ממשלים אמריקאים קודמים היו פרגמטים, והנהיגו מדיניות של בלמים ואיזונים שהצליחה גם לעכב את מדיניות ההתפשטות הטריטוריאלית של ישראל. נסראללה רמז עוד כי האמריקאים מוכנים, ממניעים תועלתניים, לפתוח ערוצי הידברות גם מול אלה שנאבקים בהם. מה שחשוב, לשיטתו, הוא העקרון הידוע בכינוי גמישות הירואית: הידברות יכולה להיות מוצלחת רק כאשר אתה "חזק וזוכה לכבוד".
בהקשר הישראלי נסראללה היה נחוש יותר: הוא דרש ממדינות ערב לנתק את היחסים הדיפלומטיים עם ישראל, להפסיק את הנורמליזציה של היחסים אתה ולהחרימה. אולם גם במקרה הזה הוא היה מעשי והותיר לעצמו מבחן תמרון; אף שארגונו אינו מאמין במשא ומתן עם ישראל, אם יתקיים מו"מ כזה יש להתנותו בביטול ההכרזה על ירושלים. "על הפלסטינים והערבים לומר: אם אתה (טראמפ) רוצה שנשוב למו"מ אז עליך לסגת מהחלטתך", הדגיש מנהיג חזבאללה.
ניכר כי נסראללה חשש מלהיתפס כמי שמתערב בעניינים הפנימיים של הפלסטינים, או כמי שחותר תחת המשטרים הערביים ומבקש להבעיר את השטח – ניגוד מובהק לגישתו מתקופת מלחמת לבנון השניה. הפלסטינים, רמז, הם אלה שצריכים להחליט האם לפתוח ב"אינתיפאדה חדשה". נסראללה לא הוסיף לה את שם התואר "מזוינת", אך קרא לעולם הערבי והאסלאמי לדאוג לחימוש העם הפלסטיני לצד התמיכה המוסרית, הפוליטית והכספית. הוא הביע תמיכה בקריאתם של "מנהיגים פלסטינים בכירים" לאינתיפאדה, אך נמנע מלציין את שיוכם הארגוני.
נסראללה ביקש לרתום את הרשתות החברתיות לשינוי תודעתי מוסרי בדעת הקהל המערבית, הערבית, האסלאמית והפלסטינית. בעידן שבו האינדיבידואל מעדיף את שדה הקרב הווירטואלי על פני מוות בשדה הקרב הממשי, ולנוכח המחיר היקר ששילם ארגון חזבאללה על מעורבותו במלחמת האזרחים בסוריה, גיוס לוחמי מקלדת הוא מעשי ופשוט יותר מגיוס לוחמים בשטח.
"יש לפרסם מיליוני ציוצים ולהביע עמדות ברשתות החברתיות כדי להוכיח לממשל האמריקאי ולישות הציונית שהם צריכים להתמודד עם דעת קהל עצומה […] כך אנחנו לא חושפים את חזותינו לירי כדורים. זה פשוט […] אלו שמנהלים את הרשתות החברתיות לא יוכלו לסגור מאות מיליונים של חשבונות", הדגיש נסראללה.
מדברי מנהיג חזבאללה עולה כי הוא מעוניין להשיב לסדר היום הערבי-האסלאמי את שיח המאבק הלאומי בין העולם הערבי והאסלאמי ובין הישות הציונית, ולטשטש את שיח המאבק העדתי בין השיעים והסונים. לא חזבאללה, הארגון השיעי, הוא האחראי לכאוס במזרח התיכון, אלא דווקא ארגונים מבית היוצר של האסלאם הסוני, הדגיש נסראללה. הוא חזר שוב ושוב על המילה "אומה", קרא לכל הקבוצות והקהילות בלבנון להפגין סולידריות עם הפלסטינים, והציג את לבנון כמודל להסכמה לאומית למרות ההבדלים העדתיים והדתיים.
מצפיה בנאום נראה כי בקרב מנהיג חזבאללה מתחילה לחלחל ההכרה כי הדרך להשבת הלגיטימציה והפופולריות של ארגונו חייבת לעבור בבית הלבן ובחצרות הנשיאים, המלכים והשליטים הערבים והסונים, ולא רק בחצרות האייאתולות האיראניים. כדי לשרוד באזור שרוב שחקניו הערבים והמוסלמים הכריזו מלחמת שמד על ארגוני הטרור הרדיקליים, אין לנסראללה ברירה אלא להכניס שינוי בדפוסי השיח, להוריד פרופיל ואולי גם לקבל על עצמו את הדין.
