למרות הקפאון בצמרת הפלסטינית, מאבק הירושה לא ממתין ליום שאחרי מחמוד עבאס וכבר התחיל בפועל מאחורי הקלעים. אלא שהמנעותו של אבו מאזן מטיפוח של יורש פוליטי היא מוחלטת, ונוגעת גם לשני בניו טארק ויאסר (בכורו, מאזן, נפטר בטרם עת). אף ששניהם טיפוסים מוכשרים וכריזמטיים, הסיכוי שימצאו עצמם בעמדת הנהגה ברשות הפלסטינית נמוך ביותר.
מקור המעורה בנבכי הפוליטיקה הפלסטינית סיפר לנו כי היחסים בין יאסר לבין אביו אינם מן המשופרים: "הוא ניסה לעשות בדיוק את מה שג'מאל מובארכ ניסה לעשות בחסות אביו כדי לבנות לעצמו אימפריה כלכלית", אמר המקור. אביו, מסתבר, לא אהב את זה.
היום מתמקד יאסר בעיקר בבניית האימפריה הכלכלית שלו במדינות המפרץ, אימפריה כלכלית המושתת על עסקים בתחום התקשורת, מחשבים ותשתיות, שאביו החל לפתח עוד לפני החתימה על הסכמי אוסלו. למעשה, היום מנהל יאסר את עסקי המשפחה שאביו ואחיו חנכו אי שם בשנות השמונים. עסקיו של יאסר חובקי עולם כיום, והוא ממעט להתעסק במה שקורה בענייני הישראלים והפלסטינים או במאבקי הכוחות המתנהלים כיום ברשות הפלסטינית.
להבדיל מאחיו, טארק מחובר מאוד להוויה הפלסטינית ולכן גם לאביו. הוא אמיד מאוד אך גם עממי מאוד: "אתה יכול ללכת לכל בית קפה די רגיל ברמאללה ולראות אותו יושב, מעשן סיגר ומשוחח עם מכריו וחבריו", אמר המקור. טארק משתדל לא להיגרר לשערוריות השחיתות המציקות כל כך לפלסטינים, שכלכלתם נסמכת על סיוע חוץ. עם זאת, אין ספק שארגונים בין-לאומיים שונים כבר יודעים שקידום פרויקט כלכלי או חברתי בגדה יהיה פשוט יותר אם פונים לאיש הנכון שהוא במקרה גם בנו של יו"ר הרשות הפלסטינית. חברת SKY בבעלותו של טארק היא חברת הפרסום, הייעוץ והשיווק הכי גדולה בפלסטין כיום.
טארק, כך מספרים, מנהל מערכת יחסים מאד חמימה עם אביו, איתו הוא מתגורר. מקורבים אומרים כי השניים נועצים אחד בשני באופן תדיר וכי אבו מאזן סומך מאוד על דעתו בכל הקשור לזירה הפלסטינית, שכן עיקר תשומת הלב שלו עצמו ממוקדת בנושאי חוץ.
על המועמדים הבולטים לרשת את אבו מאזן נמנה, בין היתר, מוחמד דחלאן. הדבר מטריד מאוד את היו"ר, שכן דחלאן הוא יריב משכבר הימים. לחובתו רשום גם איבודה של עזה לטובת מנגנוני הביטחון של חמאס.
לפני שבועות ספורים ניצחו חמאס את הבחירות באוניברסיטת ביר זית. מבחינת אבו מאזן היה זה אירוע מכונן שהדליק אור אדום. הסיבות לניצחונם של אנשי חמאס במעוז של החילוניות ושל פתח הן בעיקר השחיתות ברשות הפלסטינית וההשקעה של היו"ר בפעילות בין-לאומית למען המדינה הפלסטינית, הבאה על חשבון מעקב הדוק אחר המתרחש בשטח. חמאס הצליחה בשקט להקים את התשתית החברתית שלה ומעבירה כספים לערי הגדה המערבית באמצעות עמותות הסיוע שלה. כסף זה נוצל לטובת קמפיין הבחירות של התנועה באוניברסיטת ביר זית, ובחורות בלונדיניות בגופיה שנופפו בדגלים הירוקים של חמאס היו מחזה מעורר השתאות. חמאס זיהתה באופן מחוכם את השחיתות עם הרשות הפלסטינית, ואנשיה בשטח שידרו מסר פשטני ויעיל: כל מי שמתנגד לשחיתות נמצא למעשה בצד של חמאס. לו היו בחירות בעזה, הדגיש המקור בפנינו, "פתח היו מנצחים את חמאס בדיוק באותו אופן, משום שהעזתים מזהים יותר ויותר שחיתויות בשורות חמאס".
התחושה הכללית ברחוב הפלסטיני היא אדישות, טוען המקור. "את הפלסטינים היום לא מעניין באמת אם יש מדינה או אין מדינה פלסטינית. הנושא המרכזי הוא חיי היום יום ועניינים כלכליים. הפלסטיני קם כל בוקר ורואה שיש יותר ויותר בנייה בהתנחלויות ומתקשה להתפרנס. הדאגה הראשונה של הפלסטיני הממוצע הוא הרצון לחיות בכבוד והמצב הכלכלי פועל לרעתו. הפלסטינים מבינים שאירועי האביב הערבי ודאעש השפיעו לרעה על השאלה הפלסטינית. כאשר הפלסטיני יתחיל לקשר בין מצבו הכלכלי העגום לחוסר האופק המדיני, העניין יתחיל לצאת מכלל שליטה. בינתיים אנחנו עוד לא שם. אבו מאזן, אגב, איננו מעוניין בהתלקחות כי הוא יודע שמי שירוויח מההתלקחות יהיו יריביו, חמאס ודחלאן."
עאמר דכה הוא מפיק וכתב באתר אל-מצדר. המאמר ראה אור לראשונה בערבית באתר אל-מצדר.
