אם תצליח דאע"ש לכבוש את העיירה הכורדית כובאני בצפון סוריה נחזה בעוד טבח ובאסון הומניטרי כבד, אולם מהלך הכיבוש גורם כבר עתה נזק כבד ליחסי טורקיה עם הכורדים בתוכה, ובעתיד הוא עלול להוביל לחידוש המאבק הכורדי האלים לעצמאות.
המשבר הפוליטי בין הרוב הטורקי לבין המיעוט הכורדי הגדול נמשך קרוב למאה שנה וגבה עשרות אלפי קורבנות. עם עלייתה לשלטון לפני למעלה מעשור הבטיחה מפלגת הצדק והפיתוח לפתור את המשבר ולהסדיר את היחסים, ואכן עשתה מספר מחוות משמעותיות. באוניברסיטאות האזור נוסדו מחלקות ללימוד שפות כורדיות, הותרו שידורי טלוויזיה כורדיים ולעיתים אפילו אישרה הממשלה להציג שילוט דרכים בשפות האזור בערים בהן הם מהווים רוב. גם התמיכה הטורקית באזור הכורדי האוטונומי בצפון עיראק נתפסה כסימן לשינוי משמעותי בהתייחסות הממשלה לאזרחיה הכורדים.
בשנתיים האחרונות דומה היה שהדיאלוג הפנימי עם הכורדים עולה כיתה. נציגי המוסד הטורקי, ה-MIT, נפגשו עם מנהיג המחתרת הכורדית עבדוללה אוג'לאן, היושב בכלא בטורקיה, וראש הממשלה דאז (הנשיא היום) ארדואן נאם בהתלהבות על העתיד החדש הנכון לשני העמים באותה מולדת. הממשלה בחרה קבוצה של נציגי ציבור שנודעו בכינוי "החכמים" וביקשה ממנה לשבת על המדוכה כדי לבנות את מערכת היחסים החדשה, ומן העבר השני ארגון המחתרת הכורדי הפסיק את התקפותיו והבטיח להתפרק מנשקו. התקשורת רמזה על כיוונים כגון איחוד פדרלי או קנטוניזציה.
עם זאת, בהדרגה התגנב חשש ללבם של הכורדים שאין כאן דבר מלבד מילים והבטחות ריקות. בשטח הייתה אמנם הפסקת אש, אולם לא ניכר שינוי במצבם של הכורדים והממשלה התחמקה מכל התחייבות בעניינים שהכורדים ראו חשובים מכל – אוטונומיה תרבותית וחופש פוליטי, הורדת אחוז החסימה בבחירות לפחות מ-10%, ובשלוש השנים האחרונות – סיוע לאחיהם הסובלים בצפון סוריה.
האירועים בכובאני הביאו את האשליה הזאת לקיצה. העיירה הנמצאת ממש מעברו השני של הגבול הטורקי הותקפה על ידי כוחות דאע"ש, והכורדים התחננו בפני ממשלת אנקרה לשלוח כוח צבאי לקובאני, או לפחות לצייד את לוחמי ה-PKK הכורדים בנשק מתוחכם ולהתיר להם לעבור את הגבול כדי להצטרף לאחיהם המגנים על העיר. הממשלה סירבה, ונכון לרגע זה עודה מסרבת לסייע לעיירה הנצורה. הכורדים הכועסים ירדו בשבוע שעבר לכיכרות הערים במזרח טורקיה ופתחו בסדרת הפגנות אלימות שבהן נהרגו קרוב ל-40 מפגינים, נפצעו מאות והושחת רכוש במיליונים רבים.
שיקוליהם של מנהיגי טורקיה שקופים. כובאני הייתה בירת ארגון ה-PKK שבמשך שנים הקיז את דמם של חיילי טורקיה. נפילתה תגרום בהכרח להחלשת הארגון וכוח המיקוח שלו. לצד זה טורקיה חותרת גם לסחוט מארה"ב ומנאט"ו הבטחה לפעול להפלתו של אסד במסגרת המלחמה מול דאע"ש. הצעד הראשון שטורקיה דורשת הוא הכרזת סוריה כאזור אסור בטיסה, כדי למנוע ממשטר אסד להפעיל את חיל האוויר שלו נגד המורדים. אנקרה גורסת, בצדק, שחיסול דאע"ש בפני עצמו לא יפתור דבר מכיוון שהעדר ממשלה יציבה בסוריה יותיר חלל שלטוני שיתמלא תמיד בארגונים קיצוניים מבית מדרשה של אל-קאעדה, אולם ניסיונה להתנות את הסיוע הדחוף למיעוט השברירי בגבולה הדרומי במאבק נגד אסד אינו אלא סחר בדם. לבסוף, על אף שטורקיה מכחישה נמרצות, ייתכן שהיו גם קשרים חשאיים אשר קשה לנתקם בין השירות החשאי הטורקי ובין הארגון ההומניטרי IHH (שהוביל את משט המרמרה לעזה) לבין ג'בהת א-נוסרה ודאע"ש.
בשנים האחרונות הוכיחה טורקיה בהנהגת ארדואן ודאווטאולו חוסר כישרון נדיר בניהול יחסי החוץ שלה, והמהלך האחרון יצטרף כנראה לסדרת הכישלונות המהדהדים הללו. הפגיעה המובהקת ביותר היא ביחסים עם הכורדים של סוריה ושל עיראק, שכניה של טורקיה מדרום. אולם הפעם הצליחה הממשלה לפגוע קשות גם ביחסים עם הכורדים בתוך טורקיה. אם למי מהם היו עוד אשליות באשר לתהליך הפיוס, הסירוב הטורקי להיענות לקריאתם הנואשת של מגיני כובאני הבהיר לכל שלארדואן וצוותו אין עניין בפיוס אמיתי. אם לא יתעשתו ויצאו להצלתם של הכורדים בצפון סוריה, צפוי עתיד קודר ליחסי הטורקים עמם ועם המיעוטים האחרים במדינה.
