טרוריסטים פוגרומצ'יקים הציתו מסגד בכפר הבדואי טובא-זנגריה אשר באצבע הגליל. הם אף השאירו חותם המזהה את עצמם או את מושא החיקוי שלהם בשומרון: "תג מחיר". אם רצו בכך אם לאו, הם הציפו בעיה שורשית בהוויה המדינית והפוליטית שלנו: "הקו הירוק". אם רוצים אנחנו בכך אם לאו, מבחינתה של מדינת ישראל זו בעיה קיומית.
בניגוד לכל ממשלות העבר, ממשלת נתניהו/ליברמן חותרת למחוק את ה"קו הירוק". מצטיירת תמונה על פיה בעיני עצמה היא משרתת שליחות היסטורית, הזדמנות שאולי לא תחזור, לשנות מן היסוד את המחוייבות הישראלית כלפי השטחים שנכבשו במלחמת ששת הימים. הממשלה מסבירה לעולם שישראל בתחומי הקו הירוק איננה בת הגנה, ולכן עליה לקבל לשליטתה המדינית והצבאית את שטחי יהודה ושומרון או מרביתם, כתנאי הכרחי להבטחת קיומה. ה"שלום" מוצג במלל ההסברתי הממלכתי כסותר את ה"בטחון" ועל כן גם את ה"קיום".
הבטחון לחוד והזכויות הלאומיות לחוד. ההתנחלות בשטחי יהודה, שומרון ומזרח ירושלים מצטיירת בפי תועמלני הימין כזכות ראשונים המוקנית לעם ישראל להתיישב בארצו לאורכה ולרוחבה. מלל פוליטי ממפלגות הימין, גם אלה המרכיבות את הקואליציה, משקף מאמץ להסיג את השעון הדמוגראפי לאחור, או למצער – להאט מהלכו.
בה בשעה שהממשלה נדרשת למפעל "ייהוד יהודה, שומרון ומזרח ירושלים", היא חותרת להגשים את "ייהוד הנגב והגליל". היחס השלטוני הסמכותני, לעיתים קרובות אלים, שמפעילה הממשלה כלפי הפלסטינים בגדה המערבית ובירושלים המזרחית, צבוע בשיקולי בטחון. היחס הסמכותני כלפי אזרחי ישראל הערביים בתחומי ה"קו הירוק" צבוע בשיקולי בטחון אף הוא. בפי תועמלני הימין, אלה "ערביי ישראל" ואלה "ערביי יו"ש". כולם אותם ערבים: אין להם חלק ונחלה בארץ ישראל ועתידם כאן מובטח כמיעוט מוחלש בלבד, ללא סממני ריבונות במדינתם הם מזרחה לגבול "קו הירוק". בגליל, בנגב, ביפו ובצפת מתלהמת ומצטברת שנאת ערבים גזענית.
דוברי הממשלה ותועמלני הימין הולכים, אם כן, ומשלבים זרועות, בנסיונם לטשטש ואף למחוק מהתודעה הציבורית/אזרחית והמדינית/בטחונית את ה"קו הירוק" כגבול מפריד בין המציאות הישראלית הקבועה, לבין המציאות הזמנית לכאורה והשנויה במחלוקת ביו"ש. זאת, למרות שמבחינת החוק הבינלאומי ישראל נזהרת שלא לספח את הגדה המערבית לתחומה הריבוני והיא מכירה בזמניותו של המצב הממשלי שם, הנגזר מן הכיבוש מאז יוני 1967 והעדר הכרעה מדינית ביחס לתוצאותיו.
העתונות משקפת ממשלה אובדת עצות ביחס לפוגרומצ'יקים המרססים "תג מחיר" על קירות מסגדים שהוצתו – משני צידי "הקו הירוק". השר לבטחון פנים מדברר את עצמו לאמור שהוא "יותר מאופטימי" ביחס לתוצאות חקירת ההצתה בטובא-זנגריה. ישראל הרשמית, נשיא המדינה יותר מראש הממשלה, מביעה זעם וזעזוע. נשאלת השאלה האם הממשלה תסתפק בהבעת זעזוע והזרמת משאבים נקודתית לפענוח הפרשה, או תתעשת ותפסיק להתכחש לזיקה שבין הפורעים, תועמלני הימין ומדיניות הממשלה ביחס ל"קו הירוק".
המסקנה המתבקשת מפרשת טובא-זנגריה: השיבו לנו את ה"קו הירוק" למען בטחוננו. בטשטוש הקו המפריד בין שטחי המריבה ביו"ש לבין ישראל הריבונית, ממשלת נתניהו/ליברמן חותרת למימוש חזון שלמות ארץ ישראל, אך מסכנת את בטחון מדינת ישראל.
