ה-21 במרץ הוא יום חג באיראן ובטורקיה. נוֹרוּז בפרסית או נֶוְרוּז בטורקית הוא התאריך שבו היום והלילה שווים. זהו ראש השנה הזורואסטרי העתיק שאומץ בחלקים גדולים של אסיה, אולם היום בעיר הכורדית דיארבּקיר שבמזרח טורקיה יש לנורוז משמעות מיוחדת. עבור רוב הטורקים והכורדים זו אינה רק תחילתה של שנה חדשה אלא תחילתו של עתיד חדש. זהו היום שבו הכריז ארגון המחתרת פ.ק.ק. על הפסקת אש מלאה ואולי תחילת עידן העצמאות הלאומית.
בשש בבוקר כבר החלו להתאסף אנשים בפַּרק נורוז שבעיר, שעוטר בלפידים בוערים ודגלים כורדיים. יותר ממיליון איש המתינו בפרק בציפייה דרוכה להקראת הכרזתו של עבדוללה אוג'אלאן, מנהיג הפ.ק.ק. מכלאו באי אימראלי על הפסקת אש.
העסקה התבשלה במשך חודשים, ועתה ברור שהיא חלק מתכניתו הגדולה של ראש הממשלה ארדואן לשנות את החוקה ולהתמנות לנשיא. לצורך שינוי החוקה דרוש רוב מיוחס של שני שליש. למפלגת השלטון יש יותר ממחצית המושבים בפרלמנט, אולם בהתנגדות שתי מפלגות האופוזיציה הראשיות הדרך היחידה להשיג את הקולות הנוספים הייתה לגייס את חברי הפרלמנט הכורדים ממפלגת BDP הלאומנית, דבר שעבור רבים מן הטורקים גובל בבגידה. בשאיפתו חסרת הפשרות לנשיאות הוכיח ארדואן גמישות יוצאת דופן והסכים לדרישת הכורדים לדבר עם מנהיגם הכלוא ולהתקדם לקראת אוטונומיה.
באירוע קראו שני חברי פרלמנט כורדים את המסר ששלח אוג'אלאן מכלאו, בטורקית ובכורדית. מנהיג המחתרת הכריז על הפסקת אש, וקרא לאנשיו להניח את נשקם ולעזוב את שטח טורקיה. בחלק המעניין ביותר של הנאום לטעמי, כתב המנהיג הזקן: "החידקל והפרת, הסַקאריה והמֶריץ',הרי ג'וּדי וגַבּאר, הרי קַצ'קאר ואֶרג'יֶס, כולם אחים. זהו תהליך שבו יישבו בשלום אזורי מחייתם של הכורדים ואלה של הטורקים" ובהמשך: "אנו חותרים לבנות מודל חדש. אלה שיבנו אותו יהיו שוב אנשי מסופוטמיה. כולם יחד יקימו מערכת מודרנית ודמוקרטית." איזכורם של החידקל, הפרת ומסופוטמיה לצד שרשרות ההרים של טורקיה והנהרות שבגבול בולגריה ויוון מצביע על השאיפות האזוריות של שני הנושאים ונותנים – ארדואן ואוג'אלאן. שאיפותיהם חורגות מגבולות טורקיה ובטווח הארוך הם חושבים גם על הכורדים של עיראק וסוריה.
בשיחות הסודיות שהתקיימו בכלא באימראלי הציע ארדואן לאוג'אלאן ככל הנראה מבנה פדרלי טורקי-כורדי שיחליף את המבנה הקיים, וייתכן מאד שהשניים שוחחו גם על האפשרות לכלול במדינה הזאת בטווח הארוך גם את כורדיסטאן העיראקית ואת הכורדים של סוריה. השאלה הגדולה הנשאלת בשלב זה היא מהן כוונותיו של ארדואן. האם הוא רואה בכורדים רק אמצעי להגיע לנשיאות ולשלטון אוטוריטארי במדינתו, או שמא כוונותיו רציניות. סביר להניח שכרגע גם הוא עצמו אינו יודע, ויוכל להחליט על כך רק לאחר היבחרו לנשיא. מנקודת התצפית שלו בארמון הנשיאות שבאנקרה יוכל ארדואן לשקול שוב את המהלך ולהחליט אם ברצונו להוביל אותו אל סיומו המוצלח – אימפריה ניאו-עות'מאנית מודרנית – או לשבור שוב את הכלים עם הכורדים, והפעם כנשיא בעל סמכויות רחבות.
מבחינתם של הכורדים העמדה הרווחת היא 'נחכה ונראה'. סביר להניח שרבים מאנשי המחתרת אכן יניחו את נשקם וייצאו מגבולות המדינה, אולם במהלך השנים פרשו מן הפ.ק.ק. כמה קבוצות, ולא כולן יסכימו להישמע לפקודותיו של אוג'אלאן. חלקן משתמשות כבר שנים ארוכות במאבק הלאומי כדי להבריח סחורות דרך הגבול, ולבצע מעשי שוד וגניבה. ייתכן שישאפו להוכיח שהמאבק לא תם ולבצע פעולות אלימות כדי לפגוע בתהליך.
ומדרום ינסה גם בשאר אסד לטרפד את התהליך, בעיקר כדי להכאיב למשטר הטורקי המסייע למורדים נגדו. אנשיו של אסד, שניסו כבר מספר פעמים לבצע פיגועים באזור הגבול עם טורקיה, יחתרו להפעיל את תומכיהם מקרב הכורדים בצפון סוריה כדי לתקוע טריז מחודש בין הצדדים היריבים
ימים יגידו אם הטורקים והכורדים יוכלו לעמוד בכל הלחצים הללו ולהמשיך בתהליך שבו החלו.
