בשנת 2009 הסתיימו שלושים שנות מלחמה של הרוב הסינהאלזי (בודהה) במיעוט הטמילי (הינדו) בסרי-לנקה בהכרעתו של ארגון הטרור "הנמרים הטמילים". מאז השתפרה התחזית המקרו-כלכלית של האי, במיוחד על רקע פתיחת השערים להשקעות זרות. המגזר הבנקאי הגדיל את היקף הלוואותיו והממשלה השיקה פרויקטים במטרה לשקם את התשתיות ולחזק את המגזר הפרטי.
עם זאת, בעיות מרכזיות הקשורות בקונפליקט האתני, המצב הפוליטי, מיליטריזציה, זכויות אדם, שפה וזכויות בסיסיות אחרות עמדו בעינן. הכיבוש הצבאי באזורים טמילים נמשך, קרקעיות טמיליות עדיין הופקעו, ובשנים האחרונות ניכרה עלייה במעשי אלימות נגד קהילות מוסלמיות ונוצריות. האשמה על כל אלה עמדה בסופו של דבר לפתחו של הנשיא רג'פקסה, והצטרפו לה שורה של האשמות על שחיתות שלטונית ונפוטיזם.
הן רג'פקסה הן סיריסנה הם סינהאלזים במוצאם, ושניהם פופולריים בקרב הרוב הסינהאלזי-בודהיסטי ובעיקר בקרב קהל הבוחרים הסינהאלזי הכפרי. שניהם גם הצליחו למשוך קהלים גדולים של תומכים, כשרג'פקסה מנצל ללא בושה את משאבי המדינה לטובת קמפיין הבחירות שלו. מייטריפלה סיריסנה, אשר כיהן כשר הבריאות וכמזכ"ל מפלגת השלטון של רג'פקסה, עומד בראש מפלגת "החזית הדמוקרטית החדשה". במהלך קמפיין הבחירות, שבו קרא לשינוי משטר והאשים כי "המדינה צועדת לכיוון דיקטטורה", הוא זכה לתמיכת הנשיאה לשעבר, קומרטונגה, וכן לתמיכת מרבית האופוזיציה ואישים נוספים. סיריסנה הבטיח כי אם ייבחר יפעל נגד השחיתות והנפוטיזם ויקדם "חברה מוסרית" נטולת סמים, אלכוהול וסיגריות. דבריו נפלו על אוזן קשבת אצל רבים שביקשו לשנות את שיטת המשטר כדי להשיב את הדמוקרטיה לאיתנה; תחת הנשיא רג'פקסה, כך נטען, טושטשה ההבחנה בין המשטר למדינה, וזו גלשה במדרון תלול לעריצות ולנפוטיזם.
התיקון ה-18 לחוקה, שאמור היה להעניק לרג'פקסה שש שנים נוספות בשלטון, פעל נגדו לבסוף. בשבועות שקדמו לבחירות פרשו מממשלתו שתי מפלגות מוסלמיות מרכזיות, ושרים ממפלגת "הקונגרס המוסלמי" התבטאו נגדו באופן גלוי. שר ממפלגה מוסלמית אחרת הודיע כי מפלגתו עוברת לתמוך לאופוזיציה משום שהנשיא "נכשל בריסון הארגונים הבודהיסטים הרדיקליים שהיו מעורבים במהומות נגד מוסלמים". כשבוע לפני הבחירות הצטרפה מפלגת "הברית הלאומית הטמילית" לתמיכה בסיריסנה, בהאשימה את רג'פקסה כי משטרו הביא רק "כאב וסבל" על דוברי הטמילית ופגע בדמוקרטיה ובשלטון החוק. קשה להתווכח עם סבלו הממושך של המיעוט הטמילי: בשלושים שנות המלחמה ב"נמרים הטמילים" נהרגו למעלה ממאה אלף בני אדם, ומאות אלפים נעקרו מבתיהם. מועצת זכויות האדם של האו"ם ממשיכה לתבוע חקירה יסודית של המהלכים השנויים במחלוקת שהובילו לסיום המלחמה. מעבר לכך, גם מפלגות בודהיסטיות-סינהאלזיות לאומניות, שתמכו בעבר ללא סייג ברג'פקסה, ערקו לאופוזיציה בהאשימן את הנשיא בשחיתות, נפוטיזם ובניצול כוחו לרעה.
סרי-לנקה ידועה במסורת ארוכה של אלימות בימי בחירות, אולם בפועל עבר יום ההצבעה בשקט יחסי. קרוב ל-12 מיליון מתוך כ-15 מיליון בעלי זכות ההצבעה הצביעו בבחירות, ובתום ספירת הקולות התברר כי מייטריפלה סיריסנה זכה ל- 51.28 אחוז מהקולות, בעוד שרג'פקסה זכה ב-47.58 אחוז. בחשבון אחרון, לזכותו של סיריסנה עמדו לא רק הסלידה המתגברת מהנשיא במרחב הפוליטי והציבורי, ואחוזי הצבעה טמילים ומוסלמים גבוהים במיוחד, אלא גם הצלחתו לנגוס בגרעין הבוחרים הסינהאלזים-בודהיסטים הכפרי של הנשיא.
האסטרולוג של רג'פקסה חזה לו "ניצחון קל" בבחירות ואף כהונה רביעית, אך ההבטחות הרבות שהנשיא פיזר ללא כיסוי לא שכנעו את הבוחר הסרי-לנקי. "יש אימרה ששטן ידוע עדיף על מלאך בלתי ידוע. אני השטן הידוע, אנא הצביעו למעני", הפציר רג'פקסה בתומכיו. ביום הקובע העדיפו אזרחי סרי-לנקה את המלאך הבלתי-ידוע.
שלומי יאס הוא בעל תואר שני בלימודי ביטחון וטרור ומתמחה בתוכנית צבא ואסטרטגיה במכון למחקרי ביטחון לאומי (INSS)
